1145

שגם עבודת התשובה, שענינה הוא לתקן את מה שלא קיימו את גזירת המלך, שייכת רק לאחר קבלת מלכותו יתברך.

כלומר, על ידי העבודה העצמית של ראש השנה: "שתמלכוני עליכם", "לוקחים" את עצמותו ית' עצמו, הנעלה מכל הגילויים: קיום המצוות (גזירות) מגיע עד לרצון העליון כפי שהוא בא למטה בגילוי, שכן המצוות הן רצונו יתברך; עבודת התשובה, המתקנת גם את מה שעשה האדם היפך. הרצון, מגיעה לדרגה נעלית יותר מהרצון - אבל עדיין במדריגה שיש לה שייכות עם בחינת הרצון* = גילויים (שכן באותה דרגה ששם אין כל שייכות לרצון - אין בה תפיסת מקום גם לעבודת התשובה על היפך הרצון); אבל עבודת "תמליכוני עליכם", "מגיעה עד עצמותו ית' עצמו כפי שהוא למעלה מכל הגילויים?.

בזאת תובן גם רוממותן של נשמות ישראל, ש"מגיעות" אל עצמותו ית' עצמו, שלכן הן יכולות לעורר אצל הקב"ה עצמו את הרצון להיות מלך. אבל בכדי להגיע אל עצמותו ית' ממש נדרש. ביטול פנימי שמצד עצם הנשמה", המתבטא בהכתרה - הבקשה "מלוך על העולם כולו וכו'".

ראש השנה שיחות 158

ג. שם שנקרא כך בתורה, אינו שם הסכמי (שם שהוסכם בצורה סתמית), אלא מבטא את החיות (המהות) של הדבר הנקרא בשם זה''. בשם "ראש השנה" נרמזים?' הענינים האמורים. "ראש" מכיל בתוכו א) את המהות והיתרון של הראש מצד עצמו, למעלה מכל האברים, ב) בו כלולה חיות כל האברים, ג) הראש מנהיג את כל האברים גם לאחר שהחיות נמשכת בהם. כך הוא גם בראש השנה: א) העבודה של ראש השנה מצד עצמו - "שתמליכוני עליכם", ה"מגיעה" עד לעצמותו ית', כנ"ל - היא בדרגה נעלית מלהיות בערך לעבודה של כל ימי השנה, ב) עבודת התשובה של ראש השנה, יש לה ערך וקשר עם המצוות (הגזירות), אבל היא נעלית מהן והיא ככלל הכולל את כולם, ג) ההשפעה של ההחלטה הטובה שבראש השנה, על קיום המצוות של כל השנה - היא כמו הראש שמנהיג את האברים.