86

שיחה ב

6 לקוטי

א בסיום פרשתנו מעתיק רש"י ,תמחה את זכר עמלק? ומפרש : ,מד איש ווד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שהי שלא יהא שם עמלק נזכר אפי' על הבהמה לומר בהמה זו משל עמלק היתה" *.

בהשקפה ראשונה -- בא רש"י להשמיענו שמחיית זכר עמלק פירושה (לא רק הריגת הבנ"א דעמלק, אלא) גם מחיית הבהמה. ומוכרח הוא בפשש"מ -- דאם לאו הכי הרי נזכר שם עמלק (על הבהמה). ועוד דבנ"א אינם ,זכר עמלק" אלא עמלק עצמו.

וצלה"ב: מה בכלל קשה בהתיבות ,תמחה את זכר עמלק" שהוזקק רש"י לפרשן:%! ואם נאמר שרש"י מפרש (לא פי' התיבות שבכתוב, אלא) קושטא דמילתא איך הוא מחיית זכר עמלק -- הו"ל לפרש זאת לעיל בפ' בשלחי שנאמר בה ,אמחה את זכר עמלק", ומדלא פרש"י כלום בפעם הראשונה, מוכח דהן פי' התיבות והן

1) ש"א טו, ג

2) ראה מכילתא סייפ בשלח, פס"ז כאן עה"פ ובשלח שם. אבל ראה לקמן הערה 17. ברמביים הל' מלכים פ"ו ה"ד וכן בחינוך מצוה תרד הזכירו רק מחיית האדם (ולא הבהמה) -- ראה מנ"ת שם.

3) ומובן דאין לומר שזהו מפני שכן דרשו וז"ל (ראה בהערה הקודמת) שהרי א) אין רש"י מביא דרשות רז"ל רק במקום

שנוגע לפשש"מ, ב) דרשה זו אי' (גם) במכילתא פ' בשלח וא"כ הו"ל לרש"י להביאה בבשלח שם, וכבפגים.

6 9 יה

אופן מחיית זכר עמלק הוא מובן ופשוט גם לבן חמש למקרא -- וא"כ ליל לרש'י לפרשו כאן

עוד יש לדייק בדברי רש"י:

א) מכיון שחידושו של רש"י כאן הוא שמחיית זכר עמלק הוא ,אפילו על הבהמה" -- למה (מעתיק מהכתוב בשמואל * ו)כותב גם ,מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק" *.

ב) למה לא הביא רש"י גם סיום הכתוב ,מגמל ועד חמור"י, מאחר שגם הם ,זכר עמלק", ואינם בכלל ,משור ועד שה", כדמוכח מקרא דשמואל דמפרטו בפ"ע*.

ג) ,מאיש ועד גו' שה" קרא הוא, (כנ"ל), ובכ"ז לא כתב רש"י, כדרכו בכ"מ +כדכתיב", או כין'"ב.

ד) אחרי שמבאר רש"י ,שלא יהא שם של עמלק נזכר אפי' על הבהמה", מוסיף ,לומר בהמה זו כו" -- ולכאוי הוי כפל לשון.

ה) בראש פירושו מעתיק רש"י גם התיבות ,תמחה את" -- והרי לא נחית לפרש אלא מהו ,זכר עמלק".

65) ועפיז מובן שאינו מספיק התירוץ דהוקשה לי' כמ"ש בגו"א ,דאל"כ . . הוי למיכתב תהרוג את עמלק מאי תמחה את זכר עמלק" -- דא"כ הו"ל לפרש בפעם הא' בבשלח, כבפנים, ומוכרח לומר דכאן ישנה קושיא דאינה שייבת בפ' בשלת,

66 כדלעיל הערה 1.

ד)' וכמו שהוא בספורנו כאן.

68) ולהעיר שבדרשת רז"ל (ראה לעיל הערה 2) הוזכר ,גמל וה של עמלק".