100
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
14 לקוטי העבודה זרה, על ידי איבוד הדבר עצמו, או על ידי אידקריאתו בשם העבודה זרה.
אך כין שב"נתצתם את מזבחתם... ופסילי אלקיהם תגדעון" כולל הפסוק גם את הפרטים של "אבד תאבדון... את אלקיהם", לא יתכן להסביר, ש"ואבדתם את שמם" הוא ציווי לבצע פעולה שתמחוק את זכר העבודה זרה, שהרי אז צריך היה לאבד בראש ובראשונה את משמשי העבודה זרה, שהם בודאי מזכירים את העבודה זרה, ואת זאת אין הפסוק אומר. ושוב מתעורר הקושי: מהי כוונת הפסוק ב"ואבדתם את שמם"?
לכן מסביר רש"י, שהמשמעות של "ואבדתם את שמם" אינה להשכיח את שמם, אלא לגנותם - "לכנות להם שם לגנאי".
ח. *ש לגנות גם את שם העבודה זרה
לפי זה מובנים דברי רש"י, שה"שם לגנאי" צריך להיות דומה לשם הקודם, למרות שעל ידי כך קובעים זכר לשם הקודם, ולכאורה, זהו ההיפך
ראה א
מהמשמעות הפשוטה של "ואבדתם את שמם":
כיון שב"ואבדתם" אין הכוונה כאן להשכחה, אלא לגתו; מובן, שהמשמעות של "ואבדתם את שמם" היא: יש לגנות את השם של העבודה זרה, ולא רק את העבודה זרה. לכן יש לכנות את העבודה זרה בשם הדומה לשמה הקודם, כי על ידי החלפת שם העבודה זרה לשם גנאי שאינו קשור כלל לשם הקודם, מגנים רק את העבודה זרה, אך לא את שמה. דוקא על ידי השארת קשר לשם הקודם*, ושינוי רק של השם עצמו והפיכתו לשם של גנאי - על ידי כך מתגנה גם השם של העבודה זרה5.
ט. ההסבר לשת? הדוגמאות, לכאורה
לפי האמור לעיל ניתן היה להסביר, לכאורה, מדוע מציין רש"י בדוגמא השניה, שאת העבודה זרה "עין כל" יש לכנות "עין קוץ". והרי, לכאורה,
הערות
- 1. ד"אלקיהם". ב) כיון שבימוט (מצד שייכותו לע"ז) הוא בין מזבח ואשרה (כנ"ל בפנים ובהערה 37) ואת שניהם נצטוו לאבד - בודאי חל הציווי גם על בימוס שביניהם.
- 3. בדוגמת פרש"י ס"פ בשלח "עד שימחה שמו של עמלק", שהוא ע"י איבוד כל הדברים ששמו של עמלק נקרא עליהם. כמפורש בפרש"י ס"פ תצא. וגם בס"פ בשלח מובן כן בפרש"י שכותב שצ"ל "אבד זכרם" דערי עמלק. וראה בארוכה לקו"ש חי"ד עמ' 86 ואילך.
- 4. ולכן כותב רש"י "לכנות" (כבע"ז ותמורה שם) ולא "לשנות" (כבספרי שם) - כי כשמשנים את השם, לא נשאר שם הקודם, משא"כ כשמכנים. (ועפ"ז מתורץ בפשטות מה שהקשה המהרי"ק שרש קס (הובא ב"תורה תמימה" כאן פסוק ג') - כי אדרבה: מכאן מוכח שהכינוי אנו מבטל את השם הקודם, כבפנים).
- 5. ומכיון שמה שצריך לגנות את שמם הוא, לפי שהשם מורה לשבח הע"ז, הרי מובן, שהגנאי צ"ל בענין כזה דוקא שהוא היפך השבח והמעלה שהשם הי' מורה עליו (כמובן מהדוגמאות שבפרש"י כאן. וראה לקמן הערה 52), וג"ז נכלל ב'ואבדתם את שמם".
מצוטט ב־1 עמודים
- שיעורי הלכה למעשה חשבון תקופות ומולדות לשיטת הרמב"ם לקוטי שיחות ח"ט ע' 100
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.