55
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ולאשתו כתנות עור וילבישם", ,הקב'יה ניחם אבלים" מהא דכתיב:: ,ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק" -- ורש"י השמיטם אף שהוא בעצמו מפרש עה"פ ,ויברך אלקים את יצחק -- נחמו תנחומי אבלים" ?
ד) כמו"כ את הראיות מקראי (שבגמרא) ש,קבור מתים ובקר חולים" הם ,דרכיו" של הקב"ה לא הביאם רש"י -- והא ניחא בנוגע בקור חולים, משום שכבר פירש זה רש"י בר"פ וירא ש,וירא אליו ה'* -- ,לבקר את החולה*; אבל בענין ;קבור מתים" הו"ל להביא הראי' שהקב"ה קבר מתים, והיינו הפסוק ,ויקבר אותו בגי'"יי הנאמר בנוגע למשה, שהרי הפסוק הזה הוא לאחרי פרשתנו -- בסוף פ' ברכה1
ה) מהו הטעם שרש"י נקט +קבור מתים" לפני +בקר חולים" ? הרי סהרם הפוך הן מצד סדר מאורעות אלו בחיי האדם (בקור חולים קודם). והן מצד הסדר בקראי ש,עשה הקב"ה", שמתחלה ,בקר חולים" (אברהם), וד אח"כ ,קבר מתים" (משה).
ג. והביאור בכ"ז:
בפ' ,ואתם הדבקים בה"א חיים כולכם היום" אין צורך לפרש ,דבקים'י כי כבר למדנו ענינו לעיל בפרשת וישלח יי: ,ותדבק נפשו בדינה \וגוי ", שהכתוב עצמו מפרשו מיד לאח"ז, שענינו של ,ותדבק"? הוא ,ויאהב את הנערה". ועד"ז מובן בפשטות במש"כ ,ואתם הדבקים בה'א", שבנ"י דבוקים
ראה ב
הם בנפשם בה"א באהבה לה'יי, ולכן לא הוצרך רש"י לפרש זה בפ' ואתחנן. ועד"ז במה שנא' בפ' עקב: ;את ה"א תירא . . ובו תדבק", ג"כ יש לפרשו שהוא ענין של דבקות בה' באהבה -- והכתוב ,ואתם הדבקים" דיבר בהוה, שהיום הם דבקים בהוי' בפועל, והכתוב בפ' עקב הזהיר על העתיד *3 שכשיכנסו לארץ צ"ל דבקים בה': ובו תדבק" יג
אבל ,ולדבקה בו" (דסוף פ' עקב) א'א לפרש שענינו דביקות באהבה מאחר שזה בא בציווי בפ"ע, ובכתוב
הערות
- 4. חיי שרה כה, יא 5) ברכה ל, 3 6) לד ג
- 7. בתו"ת פ' ואתחנן (שם) כתב שד הטעם מה שלא פירש הגמ' (כתובות קיא, ב) ואתם הדבקים, שהוא מלשון רבקות הנפש מאהבה וחיבה יתירה כו' -- ,משום דמדה זו היא היותר גדולה באהבת ה' ומסוגלת רק ליחידי סגולה כו' וא"א לומר כזה לכל המון העם כו'". אבל בפשש"מ אין זה קושי', כי, אף שדביקות זו מחמת אהבה וכו' אינה שוה בכל אחך, מ"מ אפ"ל בכאו"א לפי ערכו ומעלתו. כו ולהעיר מהא דראו במוחש דאפילו קל שבקלים מסנ"פ על קדה"ש,
- 8. וגם אם ה" הכתוב בפ' ואתחנן ג'יכ ציווי לא היי קשה הכפלתו, כי בכו"כ ציוויים כללים מצינו ב(משנה) תורה הכפלתם, וכמו שמירת המצות (ואתחנן ד, א. 3 מ. ה, א ו ב יז ז, יא. ובכ"מ בפי עקב). ליראה את ה' (ראה שם ו, ב יג. עקב יב. כ. ועוד) וגם באהבה עצמה (3 ה. י, יב יא, א. ועוד). ורק במקומות ספורים מהנ"ל מפרש רש"י הכוונה שבהכפלתם.
- 4. וגם בדרך ההלכה כן הוא, ראה (בענין זה עצמו) סהמ"צ להרמבים מ"ע חי ,וכבר נכפל זה הציוי . . וכבר נכפל זה הענין כו ". ועד"ז. בכיימ.
- 9. נוסף לזה הרי רש"י בעצמו מפרש שהכוונה בהכתוב (בעיקר) הוא ש,לאחר שיהיו בך כל המצות הללו אז ובשמו תשבע" (ראה מפרשי רש"י שם)
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 32 לקו"ש חי"ד ע' 55
- לקוטי שיחות 155 לקו"ש חי"ד ע' 55
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.