155

אף אתה כו' הקב"ה ביקר חולים כו' אף אתה כו' הקב"ה ניחם אבלים כו' אף אתה כו' הקב"ה קבר מתים כו' אף אתה כו'"]. . אלו הפעולות כולם ודומים להם נכנסות תחת מצוה אחת. . והוא אמרו יתברך ואהבת לרעך כמוך".

[ואף שהרמב"ם לא מנה פרטים אלה בספר המצות כאן²³, הרי כתב בפירוש "וכבר נכפל זה הענין בלשון אחר ואמר אחרי ה' [אלקיכם] תלכו ובא בפירוש [היינו מחז"ל הנ"ל דסוטה] שרצה לומר ההדמות בפעולותיו הטובות והמדות הנכבדות כו'", הרי שהרמב"ם ס"ל שפרטים אלה הם בכלל הציווי ד"והלכת בדרכיו"²⁴].

ג. לכאורה יש לומר, שכוונת הר"א בן הרמב"ם במ"ש "שהמצות הן מעשיות, והלכת בדרכיו אלו דברים התלויים במדות", היא — שהציווי ד"והלכת בדרכיו" הוא (לא על ההנהגה במעשה בפועל באופן של רחמים וכו', אלא) על הרגש שבלב — וזהו החידוש בציווי זה שלא ידענו ממקום אחר.

אבל אין זה תירוץ מספיק, כי:

א) מפשטות לשון הרמב"ם (הן בספר המצות²⁵ והן בספר היד²⁶) משמע, שהציווי "ואהבת לרעך כמוך" כולל לא רק הנהגה באופן של ריעות כלפי חבירו²⁷, אלא גם פשוטו כמשמעו ד"ואהבת" — רגש האהבה שבלב²⁸ — וכאשר האדם מרגיש אהבה בלבו, ה"ז מעורר בדרך ממילא גם רגש של רחמים²⁹ וכו' כלפי חבירו.

ב) הלשון "והלכת בדרכיו" מורה על ענין של עשי', הנהגה בפועל, ולא (רק) רגש שבלב. וכפשטות לשון חז"ל הנ"ל "אף אתה הלבש ערומים כו' בקר חולים כו'". וכסיום דברי הרמב"ם בסהמ"צ כאן "נכפל זה הענין. . ההדמות בפעולותיו הטובות כו'".

[וכמשנ"ת במק"א³⁰, שי"ל שזהו ההפרש בין שני מרז"ל בענין זה — (א) "הלך אחר מדותיו של הקב"ה"⁶ (בהתאם ללשון הכתוב "אחרי ה"א תלכו", "והלכת בדרכיו", "ללכת בכל דרכיו"), (ב) "הדבק בדרכיו"³¹ (כלשון הכתוב "ובו תדבקון"³², "ולדבקה בו"³³) — שהליכה בדרכיו ומדותיו היא ההנהגה בפועל ע"פ מדותיו של הקב"ה, והדביקות במדותיו היא הרגש שבלב (כפשטות מובנה של דביקות, שהוא ענין הרגש³⁴)].