17

לה של קירוב ונגיעת החוטים בלבד וכיו"ב *י. ומכיון שאין בזה אפי' מקצת וחלק של אותה המלאכה שאסרה התורה יי, לכן לא גזרו בה יי שמא יבוא

כלל*, אפ" למיך דבר שאינו מתכוין גם בשכת אסור מה"ת, ולהעיר מתוד"ה וצריך לעצים (שבת עד, א).

3) היעו, ראף שהיכא שיש כדעתו שישאר כן לעולם (וחייב עלי') נחשבת פעולת הקשירה עצמה ג"כ חלק מהמלאכה (דהרי אם לא יקשור בפועל אינו חייםב) -- הרי הפי' בזה שהדעת שישאר כן לעולם מחשיב את הפעולה שתהי' פעולת מלאכה, אבל אם חסר הדעת גם הפעולה אינה כלום.

4 וע"ד המבואר בס"ג: ,ואם אעו אלא קשר א' בלבו בלא עניבה ע"ג אינו נקרא קשר כלל ומותר לקשרו ולהתירו אפי' אם עומד להתקיים לעולם" -- ואעפייכ בנדו*ד אסור (שלאי לצורך מצוה) -- כי עכ"פ דומה למלאכה, משא*כ קשר א' אינו דומה בלל למלאכה.

5) חוץ אם יש סיבה חזקה למור, כמו הא דבשו"ע אדה"ז סי" שין ס"ב -- כשהוא מעשה אומן (להריעה שמה*ת אסור רק בשהוא מעשה אומן) -- שאז קרוב מאד שיעשה קשר של קיימא*; שם ס"ה -- שרגילין לקשרן" ; שם סיח -- שקרוב

\אתחן\א

ממקצתה לעשותה כולה ויעבור על איסור מה"ת יי. ומעתה מובן שהטעם שאעפ'כ אסרוה חכמים אינו אלא משום זה שבתיצוניותה דומה מלאכה זו למלאכת הקשירה דאורייתא ; ומכיון שאי"ז מטעם גזירה, לכן מותרת היא לצורך מצוה וכו'.

משא"כ מלאכת ההוצאה ע"י עקירה או הנחה לחודא :

גדרה של מלאכה זו מה"ת, היא הוצאה (או הכנסה) מרשות לרשות זי, כולל כמה חלקים ופרטים: עקירה, הנחה וכו'. כשחסר בפעולתו חלק ופרט בגוף המלאכה; עם היות שאז אינה מלאכה שלימה אף באיכותה ומהותה, מ"מ המקצת שעשה ופעל הרי זה חלק מפעולת ההוצאה -- ולכן יש לאסור חלקה משום גזירה שמא יבוא לעשות כולה ויעבור על איסור מה"ת ; ומטעם גזירה זו יש לחוש גם במקום שהוא לצורך מצוה וכו'.

ה. עפ"ז יבואר גם הטעם מה ששנו במשנה (בסיום המסכת) ;מודדין" ואח"כ ,קושרין* :

שלא יחלקו בין החבלים וכיו"ב: ובס"י -- ,שלפעמים נגמלך ומבטלו".

משא"כ בהוצאה הרי אסרו בכל אופן.

66 ע"ד המבואר בלקו"ש ח"ה ע' 33 הערה 31, עיי"ש.