14

4 לקוטי

ומבואר **י בישוב הדבר, ע"פ הדיוק בהדגשת הלשון דהאי כללא גופא: האיסור מה"ת הוא דוקא ,בחצי שיעור - היינו שחסר רק בשיעור, כמות האיסור ולא במהותו ואיכותו. אבל אם החסרון הוא במהות האיסור לא אסרה תורה. וכן הוא בנדו"ד, שהעקירה או ההנחה לבדה הרי הן חצי מלאכה ולא

חצי שיעור -- חצי באיכות וגדרי ומהות פעולת ההוצאה, לכן אינה אסורה מה"ת.

וי"ל שעדיז הוא גם בנוגע לקשירה -- דלכאו' גם בקשר שאינו של קיימא (היינו כשחסר בסיום (בשלימות) של מלאכת הקשירה, ,מעשה אומן" יי, מפני שאינו קושר ,על דעת שישאר כן כל זמן שאפשר לו להיות קיים כו''"יי) יש להקשות: למה לא יהי אסור מה"ת מטעם חצי שיעור? -

והתירוץ הוא ע"ד הנ"ל : איז חצי שיעור (בכמותה) של המלאכה, כפ'א חצי מלאכה -- חסר באיכות וגדרי ומהותה של המלאכה, כי ה,דעת שישאר כן לעולם" הוא חלק מאיכותה ומגדרי המלאכה. ובלעדה חסר בגדר המלאכה *י ולכן אינה אסורה מה"ת.

\אתחן\א

ג. אבל עפ"ז צלה"ב :

במלאכת ההוצאה בעקירה או הנחה לבדן (שאסורה מד'ס), לא מצינו שיתירוה לצורך מצוה ; ואדרבה : מבואר במפרשים יי, שהטעם מה ששנו חכמים במשנתם ריש מס' שבת הדין דהוצאה בעני ועשיר, הוא בכדי להורות דגם הוצאה דנתינת צדקה מעשיר לעני אסורה -- היינו שאסורה גם לצורך מצוה ועקירה או הנחה לבדן מד"ס -- ומא? שנא חצי מלאכת הקשירה (שאינה של קיימא) שהתירוה לצורך מצוה :: ?

ובטעם החילוק י"ל, דאף ששניהן אסורים מד"ס, מ"מ אין טעם האיסור שוה: טעם איסור ההוצאה בַעקירה או בהנחה בלבד הוא ,גזירה שמא יבואו כל אחד ואחד מהם לעשות מלאכה

אפילו הוא זמן ארוך מאד אין זה של קיימא מה"ת ופטור וכו" אבל מד"ס גק' זה ג"כ של קיימא כו'", ובזה לכאן' :"ל שהוא חצי שעור : הדעת שישאר כן לעולֶם הוא שעור, וכשחושב בדעתו להתירו לאחר איזה זמן הרי יש כאן כל איכות המלאכה, גם המחשבה והדעת שישאר, ורק שחסר בהשעור -- לכמה זמן ישאר,

זה אינו, כי קשר שישאר כן לעולם, ענינו הוא קשר שלא יה" בו שינוי (נדר מחודש) -- ולא קשר שיתקיים ריבוי זמן עד אין סוף. וראה לקמן בפנים.

ולהעיר משויית הרשב"א חא סי' ט, תיח במשיג ואתה הוא ושנותיך לא יתמו (הובא בס' החקירה להצ"צ לד, ב ואילך. קכ, ב. עייייש).

ולהעיר מהתואר והגדר ,נצחי" ששייך גם ביש לו תחלה -- וא"כ הוא בגדר זמן (יונת אלם בהקדמה. פלח הרמון שער ך' פייג, לקו"ת פקודי ז, ב). ואכ"מ.