75

חוזר רש"י לפרש על התיבות נחש נחושת ,לא נאמר לו לעשותו של נחושת" -- מכיון שאין בזה שום נפק"מ לפעולתו של ה,נחש".

מכיון שכן, מתעוררת השאלה : למה עשה משה את הנחש מנחושת - ועוד שהתורה מפרטת שמשה עשהו מנחושת דוקא ? ולזה ממשיך רש"י: ,אלא אמר משה הקב"ה קוראו נחש = וכו לשון נופל על לשון". וזהו גופא גם הטעם לזה שהתורה מודיעה שעשה משה את הנחש מנחושת -- להשמיענו הלימוד ד,לשון נופל על לשון" -- הלכה למעשה יי. ומזה ידענו ג'כ אשר שמא מילתי' הוא" -- גם בנוגע לפועל.

ד מהענינים דיינה של תורה"

המרומזים בפרש"י זה:

מכיון שזה שמשה עשה את הנחש של נחושת -- נאמר בתורה, הא גופא הוכחה (בפנימיות הענינים) שגם פרט זה יש לו שייכות לכללות ענין הד רפואה שבא ע"י ה,נחש".

ויובן זה בהקדים ביאור ענין רפואת בנ"י ע"י ה,נחש":

אלו שנושכו ע"י הנחשים -- שממיתים בנשיכתם. מכיון שבלי ,והביט וגו' וחי" היו מתים, הרי מובן שמצד עצם נשיכת הנחשים היו בבחי' מתימיי [נוסף לזה: בחי' <נחש" עצמו מורה על ענין המיתה, שהרי מצד חטא

חוקתג

עח"ד שע"י הנחש נגזרה מיתה בעולם - ועד שאפילו אלה הד' שלא ה" בהם חטא -- בעטיו של נחש מתו*:] ולכן הוצרך להיות ,והביט גו' וחי* -- המשכת חיות לאדם זה.

ומזה מובן, שמי שנשכו הנחש (והביט אל נחש הנחושת) וחי* נתקיים בו מעין תחיית המתים, שהרי מצ"ע היו מתים.

והנה ידועיי שהכח ,להחיות את המת א"א להיות נמשך מבחי' מקור החיים"*:, כי ,לאחר שכבר נסתלק החיות א"א שיהי' חוזר ונמשך ממדרי? זו עצמה להחיות את המת כ"א מבחיי רחמים רבים דעצמות אוא"ס שלמעלה מבחי' מקור החיים" ', ,דשם מות וחיים שוים ומשו"ז יכול גם המת לחיות" **.

וזהו מה שרפואת בנ"י היתה עי"ז ש,והביט אל נחש הנחשת וחי", כי מכיון שנמשך מבחי' עצמות אוא"ס ב"ה ד,שם מות וחיים שוים", נעשה אתהפכא מהקצה אל הקצה, שגם ה,נחש", שענינו מיתה, נתהפך זי שיעשה בו המקום חיים*5.