33
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
בהיפך: רב יוסף דס"ל שרק יר"ח בטלה, נקט בשיטת הבבלי; ורב נחמן דסבר שרק ענוה בטלה -- כהירור שלמי + !
מובן שאין הכרח לומר ששיטת לימודו של ר"י (בהיותו סיני) היא לעולם לפי הירושלמי ושיטת ר"ג (מחסידי בבל) -- כולה לפי הבבלי . (שהרי שניהם היו בבבל) -- אבל לאידך גיסא, דוחק לומר שתהא פלוג" תתם באופן של מוחלפת השיטה בין ר"י ובין ר'נ.
ד, ויובן זה בהקדים הקושיא הידועה במאמר ר"י ,לא תיתני ענוה דאיכא אנא" : זה גופא שר"י משתבח במדת הענוה (וכפרש"י ,שאני ענ" וותן" יי) הוא היפך הענוה %י?
- ה ל
בהעלותךג
והביאור בזה : ,אין פי' עניו כמו שהעולם סוברים שפי' הוא לשון שפלות, כי שפלות הוא מה שיודע ומכיר ערכו ושפלותו שהוא שפל אנשים כו'", והיינו, מי שהוא באמת מושלל ממע" לות (או שישנן בו, אלא שאינן ידו" עות לו)5:
אולם העניו באמת הוא (כמו שנת"ל במדת הענוה שהי' אצל משה) איש המעלות והוא יודע ומכיר את ערכו -- וביחד עם זה אינו מתגאה בהן כלל וכלל ואינו מחזיק טובה לעצמו זי, והטעם הוא (כמו שנת"ל ס"א). לפי שיודע הוא שהכחות והחושים הנעלים שלו כולם ניתגו לו מהקב"ה, ועושה חשבון בנפשו ש,אילו היו אלו הכחות אצל אחר הי' ג"כ במדרי' ומעלה זו,
החטא ימאסו" עדיין יוקשה בנוגע לענוה, דלשבח עצמו -- זהו היפך הענוה: זל) ביאוה"ז ס"פ פקודי לאדמו"ר הד
.אמצעי (גט, ב) ולהצייצ (ע' שט).
8 ומה שפרש"י (פרשתנו כאן) עניו -- שפל וסבלן, י"ל כי : א) מדבר בכללות * מבלי לפרט הדרגות. ב) רש"י מפרש פשוטן של כתובים. ג) רש"י עצמו מדגיש ש,שפל" -- כוונתו ,סבלן" ** ואיענו עונה (כמנהגו וטבעו של אדם שפל), דאף שאהרן ומרים דברו עליו לא כעס עליהם ולא ענם (ראה מפרשי התורה עה"פ).
הערות
- 1. דסיני עדיף, ומסיק בירושלמי דסודרן קודם לפילפלן, ולהעיר מפיי הר"ח (סנה' כד; א) לבמחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי. וראה מקומות שבהערה 51
- 4. ולגירסת הרי"ף (הובא לעיל הערה 20) מובן, כי ר"ג סובר כהבבלי ור" - כהירושלמי.
- 5. מה שהוזקק רש"י לפרש זה - ייל שהוא בכדי לשלול הפיי (שיש מפרשים בכדי לתרץ הקושיא שבפנים) שכוונת ר"ל ב,לא תיתני ענוה" היא להענוה של בני דורו -- ך,איכא אנא" ומכבדים אותי וכו'י אף ש(לדעתו) לא ה" ראוי לכבור, ולכן מפרש רש"י ,שאני ענותן".
- 4. ויש לומר, שהוכחת רש"י לפרש כן היא -- א) מסתבר, ש,דאיכא אנא" שאמר ר"י ושאמר רינ, שוים בפירושם. ב) אין להפליג ביכ בין דַעֶת התנא דתני דבטלה ענוה לגמרי -- ולר"י שכל אלו שכבדוהו הם בדרגא זו.
- 6. ראה חדא"ג מהרש"א שם. ומה ש" כתב : ,כדי שלא יהא שונה הברייתא בטעות אמרו כן. דלא בטלה משמת רבי, גם לא הי' לו שבח בדבר באותו דור כמ"ש ויראי
- 6. *) וכדמוכח גם מזה שבכ"מ בחסידות (ראה -- וג"כ לאדהאמ"צ -- תו"ח שמות קב, ב. ד"ה זכור שם, ובכ"מ) הובא גם הלשון שפלות בענין הענוה של משה. (וראה גם סה*מ תש"י שם: שפלות מצד כו' שפלות דענוה). וי"ל שהכונה בזה לומר שחחזיק א"ע למטה מכל אדם (ראה לעיל סעיף א).
- 7. **) וראה פרש"י עה*פ (ישעי' כט, יס) ויספו ענוים בה" שמחה. ד"ה זה תש"י (סה"מ תש"י ע' 237 ואילך).
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 142 לקו"ש חי"ג ע' 33
- לקוטי שיחות 1 לקו"ש חי"ג ע' 33
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.