ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לג י"ב י"ג תמוז שיחה א142

142

ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר בקשר לגאולתו ממאסרו, אשר הסיבה הטבעית למאסרו ("דבר הסכנה") היתה "העבודה הגדולה" אשר עבד "בהרבצת תורה וחיזוק הדת"²⁸, שעבד בזה עד כדי מסירת נפש בפועל, שזהו מצב של זכות בתכלית השלימות והעילוי — ואיך יתכן לומר שהוא "הי' חייב בדבר הסכנה ח"ו"?!

ה. ויובן זה ע"פ המבואר באגרת רבינו הזקן²⁹ (שכתבה "אחר ביאתו מפטרבורג"³⁰) בפירוש הכתוב³¹ "קטונתי מכל החסדים", וז"ל:

בכל חסד וחסד שהקב"ה עושה לאדם צריך להיות שפל רוח במאד כי חסד. . היא בחי' קרבת אלקים ממש. . וכל הקרוב אל ה' ביתר שאת. . צריך להיות יותר שפל רוח. . כל שהוא קמי' יותר הוא יותר כלא ואין ואפס. . וזו היא ג"כ מדתו של יעקב. . היות קטן יעקב במאד מאד בעיניו מחמת ריבוי החסדים. . ואינו ראוי וכדאי כלל להנצל כו' וכמארז"ל³² שמא יגרום החטא שנדמה בעיניו שחטא.

מהמשך הלשון מובן, דגם זה שיעקב "נדמה בעיניו שחטא" הוא תוצאה מ"ריבוי החסדים". היינו, שה"קרבת אלקים" (שע"י ריבוי החסדים) פעלה אצל יעקב לא רק הרגש של קטנות ושפלות (שיהי' קטן במאד מאד בעיניו) אלא שיהי' "נדמה בעיניו שחטא".

ויש לומר הסברת הענין:

זה שחשש יעקב "שמא יגרום החטא שנדמה בעיניו שחטא" לא היתה זאת עניוות של שקר ח"ו³³, שטעה יעקב בעצמו לחשוב שעבר על רצונו ית', אלא שחשש זה נתחדש ע"י שנעשה "קרוב אל ה' ביתר שאת".

כלומר³⁴: לפני שזכה ל"קרבת אלקים" זו, היתה עבודתו בתכלית השלימות בלי חסרון כלל; ורק לאחרי שנתעלה להיות "קרוב אל ה' ביתר שאת" אזי (חשב ש)עבודתו הקודמת כחטא תחשב (אף שלפנ"ז לא הי' שום חסרון בעבודתו)³⁵.

הערות

28. ל' כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו לחגיגה הראשונה — י"ב תמוז תפר"ח (אגרות קודש שלו ח"ב ע' פ. וש"נ).
29. תניא שם.
30. כ"ה הכותרת בתניא שם. ולהעיר מהכותרת למאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר הנ"ל (שנכתבה על ידו) — "ש"פ פנחס, פ"ז פטרסבורג" [וכ"ה ב"מפתח" לסה"מ תרפ"ז שם — שהוא ג"כ לשון בעל הגאולה] — אף שבימים ההם שם העיר הי' לענינגראד [וכ"ה הלשון בהרשימה שנדפסה בראש הקונטרס[ednref_28_*] (שבו נדפס המאמר בפעם הראשונה) — "ביום החמישי כו' ויבא לביתו ללענינגראד כו' אמר המאמר ברוך הגומל כו'"]. — וראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 658.
31. וישלח שם.
32. ברכות ד, א. רש"י וישלח שם (בשינוי לשון).
33. דנוסף לזה שיעקב מדתו מדת האמת (זח"א קלט, סע"א. קסא, א. תניא ספי"ג. ובכ"מ) — הרי ידוע שענין הענוה (משא"כ שפל) אינו שטועה לחשוב שהוא בעל חסרון, אלא שלמרות שיודע מעלותיו ה"ה קטן בעיני עצמו, בהכירו שכל מעלותיו ניתנו לו מלמעלה (ראה לקו"ש חי"ג ע' 33. וש"נ).
34. בהבא לקמן ראה לקו"ש חכ"ה ע' 16 ואילך. וראה גם לקו"ש ח"ה ע' 396 ואילך (ח"כ ע' 166 ואילך).
35. היינו שאין הכוונה שאזי מכיר החסרון שהי' בו לפנ"ז — אלא שהחסרון נתחדש עתה — כי ע"י עלי' זו נדרשה ממנו שלימות בערכו עתה (ולפנ"ז היתה עבודתו בשלימות) — ראה לקו"ש חכ"ה (ע' 15 ואילך). וש"נ. עוד דוגמא: ה"מפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה כו'" (אבות פ"ג מ"ז) — אף שכשאינו עוסק בתורה, מחוייב לברך כשיוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאין פרח (ברכות מג, ב. טושו"ע או"ח סרכ"ו. סדר ברכת הנהנין לאדה"ז פי"ג סי"ד). [edn_28_*] ) גם רשימה זו נכתבה על ידי בעל הגאולה, אלא שכתבה בסגנון שלישי המדבר (ראה פתיחת הרמב"ן לתורה).

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תשכ"ו לקו"ש חל"ג ע' 142

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.