43

למ"ש לפנ"ז ': ,ואמרת לבנך" -- הרי זהו רק בנוגע להגדה ואמירה, שבהסיפור דיצי"מ צריך לומר גם ללִי* ו,אותנו". אבל אין מזה הוכחה שהאדם חייב לראות את עצמו (להרגיש) כאילו יצא עתה משעבוד מצרים, וכ"ש -- שאין מזה הוכחה שיש חיוב על האדם לראות ,כאילו יצא עתה משעבוד מצרים" גם בשאר מעשה לילה זה. שלא בעת אמירת הגדה],

ולכן מוסיפים הרמב"ם ואדה"ז ;ועל דבר זה צוה הקב"ה בתורה וזכרת כי עבד היית כו' כאילו אתה בעצמך כו'", שהציווי (ובפרט שבא עוה"פ) ,וזכרת גו'" הוא (לא רק לזכור יצי"מ שהיתה לאבותינו, אלא גם) ,על דבר זה", על הענין ד,ואותנו הוציא גו'" ו,עשה ה' לִָי גו' ,

ולאחרי שאנו יודעים מהכתוב ,וזכרת גו'" שחייב אדם לזכור (ולראות את עצמו) ,כאילו אתה בעצמך כו'" -- למדים אנו מזה, אשר חיוב זה בליל הפסח צריך להיות לא רק ,לראות" אלא גם ,להראות", ואשר חיוב זה הוא (לא רק בעת אמירת ההגדה, אלא) גם .כשסועד אדם בלילה הזה", בדלקמן.

ח. מההוספות שבמצות סיפור ביצי*מ בליל טיו בניסן על מצות זכירת יצי"מ שבכל יום, הוא -- ,והגדת לבנך", היעו: שאין מספיק שיזכיר יצי"מ לעצמו, אלא צריך לומר גם (לבנו או) לאחר *3.

ובמקומות

חג הפסח

[וזהו הטעם למה שאמרו", שבאם אין לו בן או אשה כו' שישאלו אותו .הוא שואל לעצמו" -- כי מכיון שהחיוב בליל הפסח הוא' לספר יצי"מ לאחר, לכן (כשאין מי שישאל אותו) צריך הוא לשאול את עצמו, כי ('י שהוא שואל את עצמו נעשה ,אחר* לגבי עצמו, וע"י שמשיב על שאלתו ומספר לה,אחר" שבעצמו *:, הוא מקיים בזה מצות ,והגדת גו'"].

ומכיון שמצינו בפרט אחד מכללות עניני זכרון יצי"מ (הסיפור) -- שליל יצי"מ מוסיף בו החיוב ד,לאחר" דוקא, למדין מזה (להרמב"ם ואדה"ז) על הכלל כולו, גם על הפרט שצ"ל רואה א"ע כאילו הוא יצא כו', שצ'יל לאחר דוקא -- להראות; וכן ב;כל מעשה לילה זַה"*:.

ט. ע'פ הנ"ל יובן גם דיוק לשונו הזהב של רבינו הזקן במה שכותב ,שנאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים"