34
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
4 לקוטי
הנס? וגם התועלת שבנס זה לבנ"י לא היתה בזה ,גדלות" כלל, שהרי גם לאחרי ש,הרגו הרבה מהם" לא הי' אפשר לישראל (ע"פ טבע) לצאת ממצרים והוזקקו להנס דמכת בכורות וכו', היינו שלא רק שלא היתה בהנס תועלת גדולה לבנ"י, אלא שלכאורה, לא היתה להם בזה' שום תועלת+?
ב) זה שהתענית שנקבעה ביום דמי" תת מרים בכוחה לדחות את קביעותו של זכרון הנס ליום השבת [היינו, אף אם נאמר שקביעות יום הזכרון היתה כמו בקביעות דזכר ליציאת מצרים **,
1) בהנס ך,למכה מצרים בבכוריהם". משא"כ לדעת הטור שהנס הי' ,ולקחו + . שה . , לשחטו לשם פסת .. והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם (לישראל) דבר" -- הרל ה" בוה תועלת לישראל.
ומה שלא ניחא לי' לאדה"ז בטעמו של הטור (ובחר בטעם התוספות) -- י"ל שזהו מפני קושיות הב"י והב"ח שם.
6) אין לומר, שוונת התוס' ואדה"ז ב,הלכו בכוריהם כו'" היא בדרך ,לא זו אף זו", הינו: ע"פ טבע היו צריכים לעשות מלחמה עִם ישראל, והנס הי' שלא רק שלא עשו מלחמה עם ישראל אלא אד" רבה עשו מלחמה עם המצריים -- כי [נוסף על הדוחק בזה -- כי אם האמינו בדברי ישראל שהוי' יהרוג אותם על שאין משלחין את ישראל * -- פשיטא שלא ילחמו להכות את ישראל, הנה] בל' הכתוב ,למכה מצ" רים בבכוריהם" לא נרמז זה כלל, וכן לא נזכר ענין זה בדברי התוס' ואדה"ז שם.
שבת הגדול
בעת שאירע הנס, שבמילא קבעוהו מד תחילה בעשירי בניסן י, ואח"כ (לאחרי מיתת מרים וקביעת התענית) דחוהו ליום השבת] -- מובן: מצינו שגדול כחן של התעניות הנזכרות במגלת תענית לדחות אפילו איסור התענית בר"ח יי, שאסור להתענות בו מן ה-
כי ווחק גדול לובר, שמכיון שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום (ר"ה יא, א, וש"ג), ידעו ישראל שמיתת מרים תהי' בעשירי בניסן, ולכן קבעו מלכתחילה את זכרון הנס בשבת דוקא -- ע"ש העתיד.
0 שו"ע או"ח ויש ס" תקפ. ורק ש,טוב שלא להשלים בר"ח" (רמ"א שם).
ויש לומר, שזהו מה שמוסיף אדה"ז בסוף הסעיף ,(כמ"ש בסי" תק"פ) ע"ש" - דלכאורה: הרי כבר כתב כאן ,שבעשרה בניסן מתה מרים וקבעו בו תענית", ומה יתוסף ע"י ה,עיין שם" (בסימן תקפ) -- אלא שכוונתו היא להחומר שבתעניות אלו, כב" פנים.
ועפ"ז יומתק גם מ"ש אדה"ז ,וקבעו
ויליפ חומרת מיתת מרים לגבי מיתת השאר דשלשת הרועים (תענית ט, א) משה ואהרן -- מפני שזה גרם למיתתם (במדבר) -- כמפורש בקרא (חוקת כ, אזיב).
הערות
- 8. ועד"ז הוא גני בפורים וחנוכה.
- 2. *) וזדוחק גדול לומר שזה גופא הנס והתועלת -- שהאמינו לדברי ישראל שהקב"ה יהרוג אותם, שהרי כבר ראו אותות ומופתים, הט' מכות שהביא הקב*ה עליהם.
- 3. בו תענית כשחל בחולי, דמלשון זה משמע שקביעות התענית מלכתחילה היתה רק כשחל בחול (ולא שהתענית גדחית בשבת) -- שכונתו בזה, להזגיש חומר התענית. שבאם מלכתחילה הי' נקבע לעשירי בניסן סתם, לא הי' נדחה מפני השבת זוגמת יו"כ שמתענין אפילו בשבת (ראה ב"ח שם) ודוגמת עשרה בטבת שאף שאינו מה"ת דוחה שבת (לדעת האבודרהם הובא בב"י או"ח סתק"ג -- ודלא כרש"י מגילה ה, א ד"ה אבל) ולהעיר מתענית חלום, שמתענין בשבת (שו"ע או"ח סי" רפח ס"ד. שו"ע אדה"ז שם ס"ג).
מצוטט ב־4 עמודים
- שולחן ערוך מ לקו"ש חי"ב ע' 34
- לקוטי שיחות 44 לקו"ש חי"ב ע' 34
- לקוטי שיחות 45 לקו"ש חי"ב ע' 34
- תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, יו"ד ניסן, ה'תשכ"ט לקו"ש חי"ב ע' 34
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.