21

יותר; דהנה בגמ'+ הובאו בסדר שונה (מבתהלים וגם מבפירש"י שלפנינו) : <יורדי הים הולכי מדבריות ומי שהי' חולה ונתרפא ומי שהיי חבוש בבית האסורים ויצא" והקשו ע'ז בתוס'*: ,ובתהלים לא חשיב כזה הסדר אלא חשיב הולכי המדבר ראשון -- (ותירצו) דקרא נקט סדר המסוכנין יותר תחלה וגמרא נקט המצויין תחלה" -- הרי שסידורן ברש"י אינו בסדר ד,מצויין תחלה" הנאמר בגמרא '.

ולפי"ז יוקשה עוד יותר הסדר בפירש"י, מכיון דאינו לא כסדר ה,מסוכנין יותר תחלה" דבקרא ולא כסדר ה,מצויין תחלה" שבגמרא ז!

ו למה נקט רש"י ,חולה שנתרפא" בלשון יחיד. ושאר הג' סוגים -- בלשון רבים! נוסף לזה, הרי גם שינה בזה מלשון הגמ': ;יורדי הים, הולכי מדבריות (בלשון רבים) ומי שהי' חולה ונתרפא ומי שהי' חבוש בבית האסורים ויצא" (בלשון יחיד). ואדרבא בפשטות מובן דוקא הל' שבגמ': מהנוהג שבעולם דאין אדם הולך במדבר יחידי, אלא בשיירא.: וכן הוא ב,יורדי הים באניות" שלא יתכן אלא בקבוצת אנשים דוקא* -- לכן

64 ברכות נדי ב.

65) ך"ה ארבעה.

6) ובדבר שבמציאות פשוט שאין לומר שע"פ פשוטו של מקרא הוא באופן שונה -- מכפי שהוא ע"פ הלכה.

7) ולהעיר שגם אי"ז כפי הסדר ברמב"ם (הל' ברכות פ"י ה"ח), ולא כפי הסדר בטור ושו"ע (או"ח ריש סי' ריט) וסדר ברה"נ של אדה"ז (פי"ג ה"ב).

) ולהעיר שהתירו להתפלל קודם זמנו

צ\

השלמים וגו"

נקטם בלשון רבים:; משא"כ חולה וחבוש שע"ד הרגיל -- היא צרה הבאה על היחיד, לכן נאמר בלשון יחיד, וא"כ הרי כש"כ שדוקא נוסח זה צ"ל בפירש"י, שהוא לפי פשוטו של מקרא?

ב. הביאור בכהנ"ל: בפ' צו המד דובר בקרבנות כאלו, שבעיקרם כבר נתפרשו בפ' ויקרא, אלא שבפרשתנו נתוספו בכל קרבן וקרבן עוד פרטים שלא נתבארו קודם:; ומה שכתוב בכאו"א ,וזאת תורת וגו" המכוון הוא רק לפרטים נוספים אלו ע"ד המפורש בפירש'י בתחלת פ' זו עה"פ שזאת תורת העולה וגו'" -- ,הרי הענין הזה בא ללמד על הקטר חלבים ואיברים וכו'", היינו שבשביל פרטים אלו חזר הכתוב לומר ,וזאת תורת העולה וגו'" ; וכן הוא בשאר הקרבנות, שכוונת: הפרשה היא להוסיף בהם פרטים בלתי ידועים עדיין. כמפורש בפירש"י בכמה מהם.

אמנם בנוגע לקרבן שלמים איננו מוצאים לכאורה שום פרט נוסף בפ' זו, שהרי לאחר הכתוב ,וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לה'" נאמר מיד: ,אם על תודה יקריבנו וגו" - וא"כ הרי מ"ש ,וזאת תורת זבח מיותר הוא לכאורה, והו"ל להתחיל ,אם על תודה יקריב וגו'", או כיו"ב.

ושולל רש"י תמי' זו ומפרש ,אם על דבר הודאה . . נדר שלמים הללו

בכדי שלא יצטרך לילך בעצמו בלא שיירא (שו"ע אדה"ז חאו"ח סי' פט סע" ט) וכן התירו לחלל: שבת כדי שלא ישאר במדבר יחידי (שם סי' רמח סי"ג"יד). ועוד,