161
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
(בפשש"מ יי) למה אין מלאכת המשכן דוחה שבת:
אף שמלאכת המשכן הו"ע עקרי כמו שאמר הקב"ה ,ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"'י שע"י המשכן תשרה השכינה בישראל, מ"מ מובן שא'א שציווי זה שנצטוו עכשיו מפי משה, ידחה מצות שבת שהיא אחת מעשרת הדברות ששמעו כאו"א מישראל מפי הקב"ה עצמו.
ג. ודבר זה (שהאזהרה על איסור מלאכה בשבת הוא ציווי ששמעו בעצמם מפי הקב"ה בעשה"ד). מבואר בדיוק הלשון ,(אשר שה ה) לעשות" יי: בעשהיד נצטוו (לא רק על
ויקֶחל א
איסור (ושלילת) מלאכה בשבת, כ"א גם) ;זכור את יום השבת לקדשו", והיינו ציווי חיובי, וכפרש"י ,תנו לב לזכור תמיד את יום השבת כו"". ובנוגע לציווי זה מתאים שפיר הלשון ,לעשות" -- עשי' בפועל.
ולכן נחלקו הציווים על אזהרת שבת ועל מלאכת המשכן בב' אמירות נפרדות (-- ב"פ ויאמר גו'), מאחר שבי ציוויים אלו הם מב' סוגים נפרדים לגמרי : הציוויים על אזהרת שבת הוא חזרתו של משה על דיבור ששמעו כוד לם יחד מפי הקב"ה, והציווי על מלאכת המשכן הוא מה ששמע משה לבד מפי הקב"ה, והוא שציווהו לבנ"י - ולכן, להיותם מב' סוגים חילקם לבי אמירות.
ועפ"י הנ"ל מובן למה הקדים משה ציווי ואזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן (הגם שהציווי על שבת הוא פרט באופן מלאכת המשכן) כי
[נוסף על שזהו הסדר איך ששמעו הציווים מפי הקב"ה (דהרי זהו הציווי על שבת ששמעו כבר בעשה"ד כנ"ל)]
עי"ז רמז על המעלה והחשיבות המיוחדת בשבת שהוא קדום (במעלח) לציווי מלאכת המשכן**, ומטעם חשיבותו המעולה אינו נדחה מפני מלאכת המשכן.
ד. ההוראה מכ"ז בעבודת האדם :
ועכצ"ל כמשנ"ת בלקו"ש ח"ו שם דה" כוונה (העיקרית) היא שציווי דמשכן נאמר למשה רק בכדי ,לאמר לכם* (כנ"ל הערות 7 6).
הערות
- 66. ראה ספורנו (תשא לא, יך): ראוי שלא תדחה השבת מפני מלאכת המשכן, כי קדש היא לכם במ"ע, מחללי' מות יומת במל"ת, ואין ראוי לדחות עשה ול"ת . . כדי לקיים עשה של מלאכת המשכן. וראה רא"ם, גו"א וכלי יקר כאן (וראה ג"כ תו"ש כאן אות ח)).
- 2. ז) תרומה כה, ת.
- 8. וי"ל שזה מודגש גם במה שאמר משה כשמסר הציווי דמלאכת המשכן : ,זה הדבר אשר צוה ה' לאמר" -- דלכאורה פשיטא דהקב"ה ציווהו ע"מ למוסרו לבנ"י (,לאמר") -- כי בזה מודגש דמחולק הוא מהציווי שקדמו : ציווי מלאכת המשכן לא שמעו בנ"י מפי הקב"ה (כ"א ,לאמר - לי לאמר לכם"), משא"כ הציוי דשבת, כבפנים.
- 4. אבל איז מספיק, שהרי ידוע (ומובן) הוא שהציוי דמלאכת המשכן לא שמעו בני"י מהקבייה אלא ממשה, ואין צורך להוד סיף תיבת ,לאמר" (דמיותרת היא) בשביל זה לחוד.
- 5. ועוד ועיקר : עדיין לא יתורץ מ"ש ,זה הדבר אשר צוה ה' לאמר" -- דמשמע דרק ציוי זה הי' ,אשר צוה ה' לאמר" (ודוחק לפרש ובא לשלול רק הציוי דשבת הנאמר לפנ"ז),
- 9. וי"ל שזהו דיוק לשון רש"י ,הק" דים כןַ" -- להורות ולהדגיש הקדימה במעלה, כבפנים. ורַאה לעיל הערה 11.
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 254 לקו"ש חי"א ע' 161
- לקוטי שיחות 255 לקו"ש חי"א ע' 161
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.