110

110 לקוטי ב. והנה ענינן של ,תרומת האדנים" ו,תרומת המשכן" בעבודת האדם, יובן מההפרש באופן נתינתן של תרומות אלו במשכן כפשוטו: בתרומת האדנים השתתפו כ"א מבנ"י בסכום שוה לכולם -- מחצית השקל:, ובתרומת המשכן נתן כ"א כפי נדבת לבו, וכמסופר בפ' ויקהל :י.

ודוגמתן בעבודת האדם י"ל, לכאו', שתרומת האדנים ענינה ביטול וקב"ע הבא מצד עצם הנשמה, שבזה שווים כ'א מבני ישראל; משא"כ התרומה לכללות המשכן שענינה עבודת האדם בכוחות הפרטיים שלו דשכל ומדות -- שבזה ישנם חילוקי מדריגות שונות לפי מצבו הרוחני של כ"א, שאינה דומה ,נדבת הלב" (בירור וזיכוך המדות ע"י העבודה במוח ולב) של א' ל,גדבת הלב" של השני.

ועפ"ז יבואר ג"כ הטעם מה שהתרומה השוה לכל נפש (מחצית השקל) היתה בשביל האדנים דוקא, אבל היריעות וכלי המשכן וכו" שייכים להתרומה התלוי' בנדבת לבו של כ"א: כי האדנים, אף שהם דבר הכי תחתון שבמשכן, הרי הם, ביחד עם זה, היסוד של המשכן כולו -- עליהם נצבים ועומדים הקרשים וכו'. ודוגמתם (של האדנים) בעבודת האדם הוא בח" הקב"ע יי, דהן אמת, שבגילוי אין נרגש בה אור אלקי כפי שהוא נרגש בעבודה

תרונוה א

פנימית דמוח ולב יי, אבל עַכ"ז הרי היא יסוד וראשית העבודה יי. ולכן היו כל בני ישראל שוים ב,תרומת האדנים", היינו בענין היסודי והכללי של קב"ע וביטול המושרש בעצם הנשמה -- ומצד עצם נשמותיהם הרי ,כולן מתאימות ואב אחד לכולנה" *י. משא"כ שאר חלקי ופרטי המשכן, הקרשים והיריעות וכו', שבנפש האדם ענינם העבודה בכוחות הפרטיים: ה" קרשים, שכל אחד הי' ,עשר אמות קומתו", מרמזים לעשר כוחות הפנימיים של האדם זי, וכוחות המקיפים שלו מרומזים ביריעות שהיו על המשכן למעלה. ומאחר שאין הרצון ושכלו ומדותיו של אחד דומים לשל חבירו, הרי מובן שהפרש כזה ישנו גם באופני ודרגות העבודה, בהתאם למעלת הכוחות שלו וכו *י.

ג. אמנם לפי"ז צריך להבין:

דהנה מצינו עוד חילוק בין תרומת האדנים לבין תהומת המשכן: בתרומת האדנים (מחצית השקל) נתחייבו רק האנשים (ולא נשים)'י ודוקא מבן עשרים ולמעלה (ולא פחות), אבל בתרומת המשכן השתתפו בין אנשים ובין נשים ', ואדרבה, ,ויבואו האנשים על הנשים"::, טפלים להנשים : ואפילו קטנים שלא הגיעו לגיל י"ג שנה הביאו לנדבת המשכן, כדאי"