165

8% לקוטי מלכא" (-לשם בא המלך). [כפי שמוסברים ארבעה פרטים אלו שבעבודת האדם ב"המשך תער"ב"].

יא. אך, אמנם יסוד העבודה הוא קבלת "עול והתבטלות, אבל, כאמור, אין הן אלא היסוד. שלמות העבודה היא - לתת להקב"ה גם את הכחות הפנימיים, השכל והרגש. ובהם אי אפשר לצאת ידי חובה ב"מחצית השקל", כי אם כפי ההלכה בקרבנות: "עשיר שהביא מנחת עני - לא יצא"5. כל אחד נדרש לתת את כל שכלו וכל "מדותיו" להקב"ה.

לאידך גיסא נאמר שם: "עני שהביא מנחת עשיר - יצא'", והמפרשים מסבירים שלא זו בלבד שיצא ידי חובה בדיעבד, אלא אף לכתחלה, ויתרה מזו: תבוא עליו ברכה.

תוכן הדבר מבחינה רוחנית היא: גם עני בדעת, מי שחסר לו בלמוד הנגלה דתורה, ואפילו בקיום המצוות בהידור, גם זה נדרש ללמוד פנימיות התורה, "מנחת עשיר", ומזה עצמו "תבוא עליו ברכה", לקיים "עשר (עשה עצמך עשיר) - בשביל תתעשר", ואין עשיר אלא בדעת, כך שיהיה עשיר מבחינה רוחנית, בחושיו וביכלתו, והדבר יתבטא גם בעשירות לפי פשוטה, בגשמיות, בבני, חיי ומזוני רויחי. (משיחות שבת פרשת משפטים, תשט"ה תשח"י

תרומה

יב. בפסוק "ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים" מסביר כ"ק מו"ח אדמו"ר ,5 ש"שטים" בא מלשון הטיה.

ישנה דרך אמצעית, זו דרך השכל וההשגה, והנטיה מדרך אמצעית זו נקראת: "שטים", שטות.

ובכך שני אופנים: א) הטיה אל למטה מהשכל, "שטות דלעומת-זה", וכמאמר רז"ל: אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות""'. ב) הטיה אל למעלה מהשכל, "שטות דקדושה", כדוגמת מאמר רז"ל: "אהני ליה שטותיה לסבא"*' (=הועילה לו "שטותו" לזק]).

עבודת המשכן והמקדש היא להפוך את ה"שטות דלעומת-זה" ולעשותה ל"שטות דקדושה", כמוסבר שם בהרחבה.

יג. אי אפשר להסתפק בדרך אמצעית, כי הכרחית גם שטות דקדושה דוקא, למעלה מטעם ודעת.

לולא היתה בעולם מציאות של "שטות דלעומת-זה" - היתה מספיקה גם הדרך האמצעית, אך לאחר שע"י חטא עץ הדעת נוצרה זוהמא בכלל העולם, "שטות דלעומת"זה", אפשר לעמוד מולה - אך ורק ב"שטות דקדושה".