75

של הטועים והנטפלים לעבודה זרה באה (בעיקר) ע"י הבנה והשגה. במ"ש הרמב"םיי ש,אמרו הואיל והאלקים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם כו' ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד. וזהו רצון הא-ל כו .

כלומר, אעפ"י שכן הוא האמת, שהשפעת החיות האלקית נמשכת בעוה"ז הגשמי ע"י הכוכבים ומזלות, וכמארז"ל יי ,אין לך עשב למטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל" -- אעפ"כ אסור לכבדם וכו" בשביל זה, כי אין להם שום בחירה ורצון משלהם, והם רק ,כגרזן ביד החוצב בו" לעשות כרצון ממ"ה הקב'ה *:.

וכשם שישנם ממוצעים בעוה"ז -- הכוכבים והמזלות, שע"י באה השפעת החיות לעוה"ז -- שבאמת הם בטלים במציאותם בתכלית (והמייחס להם איזה כוח וממשלה ה"ז עובד עבודה זרה) ; כמו"כ ישנם מלאכים ממוצעים בעולם היצירה ובעולם הבריאה וכד מש"נ כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם * -- וגם שם, בעולם היותר נעלה, האזהרה לדעת שהם רק כגרזן ביד החוצב בו*; ואדרבה: כל שהממוצעים הם במדריגה נעלית יותר -- יש עלוליות יותר לטעות בזה.

וזהו הפי' ,שהי' (יתרו) מכיר בכל ע"ז שבעולם כו' ", היינו שהיתה לו

יתרו א

ידיעה והשגה בכל הממוצעים שבכל העולמות עד למעלה מעלה [אלא שבהיותו כהן מדין טעה והכירם כד ממוצעים שיש להם כוח ושלטון - וזוהי עבודה זרה], מובן מזה גודל השגתו השכלית של יתרו.

מזה מובן שפיר דזה שהכתוב מ" תארו שהי' ,כהן מדין" הכוונה לספר בשבחו -- שהי' שר ונכבד בארץ מדין והי' ,יושב בכבודו של עולם" במובן הגשמי (לפי' הא' של ,כהן מדין") וגם הי' ,כומר לע"ז", מכיר בכל ע'ז -- הכי גדול בהבנה שכלית (לפי פי' הב', כי שניהם אמת) -- ועכ"ז הניח את כל גדולתו וחשיבותו ובא להתגייר.

ג. ולפי הסברה זו, שיתרו הי" גדול בחכמה וידיעה, יובן מ"ש בזוהר שדוקא ע'י הודאתו ניתנה התורה : דאיתא בזוהר יי עה"פ *: ,וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות" -- שה,יתרון" שבחכמה דקדושה נמשך ובא דוקא ,מן הסכלות", היינו ט"י הבירור של חכמה דלעו"זי, שהיא הנקראת ,סכלות". ונמצא דכאשר יתרו, שהי' חכם גדול בחכמה דלעו"ז, בא ללמוד תורה ואמר ,כי גדול ה' מכל האלקים" (וכפרש"י הנ"ל) -- נעשה עי"ז בירור בחכמה דלעו"ז עד שנתהפכה לחכמה דקדושה, ובמילא נתוסף ממנה (מן הסכלות) יתרון אור בחכמה דקדושה. ולכן דוקא הודאתו של יתרו, מכיון שהמשיכה יתרון אור בחכמה דקדושה, היא שפעלה את הענין דנתינת התורה (שהיא חכמתו ית)