66

6 לקוטי

ג. והנה עפ"י הנ"ל דטעמו של ריש דס"ל יכנס הוא לפי שריבוי הכמות מכריע את האיכות, יובן הקישור שבין ב' הכללים שאמר בטעם ב' ההלד כות -- הכלל ,מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך", והכלל ,שלא התירו לך אלא משום שבות".

דהנה ב' האופנים בתיקון הכנור, קשירה ועניבה, יש בכל אחד מהם חומר שאין בזולתו. החומר בקשירה הוא דאתי לידי חיוב חטאת (חומר של איכות), משא"כ עניבה שאין בזה אלא דרבנן, לפי שעלולה להינתק ואינה קשירה של קיימא. אמנם מצד זה עצמו הרי יש חומר בעניבה -- כי מאחר שאינה עומדת להתקיים. יצטרך (מן הסתם) לתקן את הכינור - לעונבו -- כמה פעמים (כמות) -- מה שאינו בקשירה של קיימא, שאינו עובר על האיסור אלא פעם אחת. ונמ" צא שגם פתרונה של שאלה זו, קושרה או עונבה, תלוי בהכרעהּ אם כמות עדיפא או איכות עדיפא.

ונמצא דלאחר שר"ש משמיענו שיטתו בדין .המחשיך חוץ לתחום - יכנס", דהכמות מכרעת, הרי הסברא נותנת שגם בדינו של נימת הכינור יצדד להתיר דוקא ע"י קשירה (המועטת בכמות) ולא ע"י עניבה (בריבוי הכמות המכריעה) -- ואת סלקא דעתא זו שולל ר"ש באמרו ,שלא התירו לך אלא משום שבות". כלומר: אעפ"י שהקלתי באיכות האיסור של תחומין בכדי שלא לרבות בכמות האיסור, מ"מ מחמיר אני באיכות של קשירה ואינני

דות. וכדמשמע מהא דלא אישתמיט בפוסקים בויני מדידת התחומין -- לומר שכונסין את הסימן ט"ו אמה, ועכצ"ל משום דקי"ל כת"ק דר"ש (רמב"ם הל' שבת פכ"ז הי"א. טושו"ע ר"ס תה) דלא ס"ל כ

בשלחג

מתירה בכדי למעט הכמות של עניבות, לפי ,שלא התירו לך אלא [דוקא כשגם האיכות כמו הכמות היא] משום שבות". זא שכלל זה שהכמות מכריעה את האיכות אינו אלא במקום ששתיהן שייכות לסוג אחד של איסור -- בסוג איסור דאורייתא או בסוג איסור דרבנן:. משא"כ בתיקון הכנור, שאין בכוחו של ריבוי הכמות דעניבה שמדרבנן להכריע את האיכות של קשירה שאתי לידי דאורייתא, ואדרבה -- האיכות של דאורייתא מכרעת את הכמות דרבנן.