50

0 לקוטי

שכתה ,בזמן הזה" תהי' ע"י החסד, בדרך סדר השתלשלות.

והטעם ע"ז: ,דקמטי הנאה לידי'" -- שהרי ,שכינתא בגלותא", מדרי' אלקות (ממכ"ע) שהיא, כביכול, בגלות, וכמרז"ל יי ,גלו לאדום שכינה עמהם" (ובהגאולה נאמר) ,ושב ה'א את שבותך * והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהקב"ה שב עמהן כו""'59 -- מטי הנאה לידי' -- ד,אלקיכם כהן הוא" ":

גם י"ל, ענינה של הגאולה הוא (גם) ,הנאה" (בתור שכר י) דמטי ע'"י גאולתן של בנ"י, ולכן אפשר שהגאוד לה תעבור דרך לבושי הטבע וכו'/ שהרי גם באופן זה ,מטי הנאה" - ישנה הנאת הגאולה.

אמנם מאידך סברא ש,אבי הבן מברך": שגם המשכתה ופעולתה של הגאולה ,בזמן הזה" תהי' ע"י ה,אב" -- אבינו שבשמים.

והטעם : ,דקעביד מצוה". היינו שענינה של הגאולה הוא לא רק הד ,הנאה" דמטי על ידה, אלא שגם עצם (ואופן) הגאולה עיקר הוא.'/ שה"ה מצות הקב"ה :5. ולכן האב עצמו מברך וממשיך את הגאולה כמו שהיא

7 ספרי מסעי לה, לד. וראה אגה"ק סכ"ה. (קמ, רע"א).

8) נצבים ל, ג.

9) מגילה כט, א, פרש"י נצבים שם.

0) סנהדרין לט, סע"א.

41 ראה שו"ת חת"ס שם סי שנו.

2 ראה פיה"מ להרמבים סנהדרין פ"י.

3 ראה לקו"ש ח"ה (ע' 244 ואילך) שגילוי העצמות לע"ל (נח"ר לנברא) אין זה רק שכר על עבודת התומ"צ דעכשיו; אלא שנוגע לעצם קיום התומ"צ והמשכת העצמות שנעשה על ידם (-- נח"ר לבורא) עייייש,

למעלה מהשתל' בתוך גדרי ,הזמן (ומקום) הזה", שגם אופן הגאולה יהי' בדרך למעלה מהטבע לגמרי*.

ובעי' זו איפשטא באמרם ,אבי הבן מברך שתים": מכיון שפדיון הבן בכורו היא מצותו של אבינו שבש" מים, הרי כמו שראשית המשכת הד

גאולה (ברכה ראשונה), היא למע' מסדר השתל' -- כמו"כ הוא באופן המשכתה והגעתה למטה תהי' ע'"י

,האב" -- שלא תעבור דרך סדרי הטבע וכו', כ"א בשעתא חדא וב" רגעא חדא" ובחסד וברחמים עד ש" תתבטא גם ברגש השמחה והעונג של הגוף כפשוטו*.

ומרומז הוא גם בהשייכות של פדיון הבן למס' פסחים (נוסף על המבואר לעיל שענין מס' פסחים הוא מה שד הקב"ה בעצמו פדה את .בני בכורי ישראל" ביצי"מ, יש בזה רמז גם הד גאולה העתידה) שפסח הוא גם מלי חס" (הקב"ה עלן) שזהו ל' תרגום

4 ע"פ המבואר בלקוטי לויייצ (לקוטים על מארז"ל ע' קיד ואילך) שו' שמלאי שייך בעיקרו לחלק הנגלה שבתורה כי שמד לאי פירושו כמו שמלה דהיינו לבוש, ומגיע בבחיי זו"נ (ולכן לא רצה ר"י ללמוד עמו ספר יוחסין -- אגדה שמגיע בחו"ב) -- יובן מה שרי שמלאי בעצמו ,לא הוה ביד"", שלא היי יכול להגיע לזה שפדיון הבן הוא ע"י האב -- בחי' חכמה (שלמע' מהשתל).

5 וכפס"ד הרמב"ם (הלי תשובה פ"ז ה"ה) : הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין.

66 שאז דוקא מברכים שהחינו. ראה בהנסמן בלקו"ש ח"י ע' 47 הערה 30, וראה לענין פדה"ב תוס" ד"יה לאחר בכורות מט, א. וברא"ש שם ס"ח (הובא בב"י שם) ד"ל דאין מברכין שהחיינו (גם) אם מזכיר צערו.

7) מכילתא עה"פ ,ופסחתי עליכם* (פר שתנו יב, יג) וראה שם עה"פ ,ופסח הוה" (שם יב, כג)