181

לפי שהחטאים והפגמים, ואפילו חטא העגל, אינם פוגמים אלא את ה"גילויים", אבל עצם הנשמה שלמה תמיד, "וגם בשעת החטא היתה באמנה אתו יתברך"?, ועל ידי עבודת "מטבע של אש" - התחברות "רצוא" ו"שוב" - הנובעת מתחת כסא הכבוד, מעצם הנשמה, משפיע הדבר גם על ה"גילויים", כפרה מלשון: קינוח, שמסתלקים כל הפגמים, ואף, יתר על כן, האדם נעשה "רצוי כמו קודם החטא""'.

א) לפי ההלכה במחצית השקל - "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". לכאורה: מי שהוא עשיר - מדוע לא ירבה? יתר על כן: מאחר שממחצית השקל נקנו קרבנות צבור, והרי לפי ההלכה בקרבנות "עשיר שהביא מנחת עני לא יצא"!!, מדוע, אם כן, לא ירבה העשיר?

אך לפי המוסבר - מובן הדבר: ההבדל בין "עשיר" ל"עני" הוא בכוחות הגלויים בלבד, אבל מבחינה נעלית מן הכחות הגלויים, וכלדשכן מבחינת העצם, הרי "כולן מתאימות

ואב אחד לכולנה וכו'"?!, וכשיש צורך בעבודה הנובעת מן העצם - שוים הכל.

ב) מחצית השקל היתה צריכה להינתן אך ורק בכסף ולא בשוהכסף'', משום שעבודה שמקורה בעצם הנשמה, שלגביה אין הבדלים, צריכה להיות רק מ"כסף", מ"מטבע שחריף לצאת" - בכל אחד במדה שוה.

ג) במחצית השקל נקנו רק קרבנות צבור ולא קרבנות יחיד>. לגבי קרבנות יחיד קיימת חלוקה, ועשיר שהביא מנחת עני - לא יצא, ואילו קרבנות צבור באים מהתאחדות וכללות ישראל, והרי כל בני ישראל הם "קומה שלימה".

ד) ממחצית השקל נעשו רק אדני המשכן ולא יריעות וקשרים. לגבי היריעות והקשרים נאמר "איש כפי נדבת לבו", משום שיריעות וקרשים קשורים בכחות הנפש הגלויים שיש בהם התחלקות, ואילו אדני המשכן - שהם יסוד המשכן - תוכנם ביחס לעבודת ה' הוא: קבלת-עול5.

ט. אחרי חורבן בית המקדש מתבטא ענין מחצית השקל בצדקה*'. נתינת צדקה אנו רואים בבוקר לפני התפלה, כמאמר רז"ל"': "יהיב פרוטה לעני והדר מצלי".