15
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
משמע מסגנון לשונו שזוהי כוונתו בביאורו זה) :1
ב) למה כתב אדה"ז שד' לשונות של גאולה ,אמורים בפ' וארא" - והלא אין דרכו לציין בפנים השו"ע מקום הפסוקים שמביא.
ג) בפרשת וארא נאמרו ד' לשונות אלו בסדר שונה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי [וכן הובא הסדר בדרז"ל (ירושלמי) הנ"ל]. ולמה שינה אדה"ז בסידרם *.
ב. ויובן כל הנ"ל בהקדים בירור כללי בגדר דין הסיבה -- די"ל בב' אופנים :
א) הסיבה אינו חיוב בפ"ע. אלא הוא פרט ותנאי בהמצוה דאכילת מצה ושתיית ד' כוסות וכו'. והיינו כשם שישנם פרטים ותנאים בנוגע לכמותה ואיכותה של אכילת המצה ושתיית הד' כוסות. כך יש תנאי באופן האכילה והשתי' -- צ*ל דרך הסיבח.
ז) ועד"ז צ"ע גם ברמב"ם הל' חמץ ומצה פ"ז שבהל' ו"ז כתב : בכל דור ודור חייב אדם להראות כו' לפיכך כשסועד (סתם) אדם בלילה זה צריך לאכול ולשתות (סתם) והוא מיסב דרך חירות. ואח"כ בסוף ה"ח : ואימתי צריכין הסיבה בשעת אכילת כזית מצה ושתיית ארבע כוסות האלו כו דלכאורה הו"ל לקצר ולכתוב בתחלה (בה"') : לפיכך צריך אדם להסב בשעת כו" וכיו"ב.
) גם בפרשב"ם (פסחים צט, ב) שכת" בם ג"כ כסדר שבשו"ע אדמוה"ז (וראה פד רשב"ם ב"יב נח, ב) קשה כנ"ל. ואף שמשמע שכן היתה גרסתו בב"ר (שממנו העתיק דבריו, וכמו שכתב : ומציגו בב"ר כו)/ אינו מובן למה בחר בהגירסא שבב"ר, ולא בהגירסא שבירושלמי ? ואת"ל (בדוחק עכ"פ) שכך גריס גם בירושלמי, או שלא הי' לפניו הירושלמי (כידוע השקו"ט בזה) -- בכל אופן קשה כנ"ל -- כפי הגירסא שלו -- בב"ר ובירושלמי.
\ארא א
ב) הסיבה היא מצוה כללית בפ"ע -- האדם צריך להראות בליל פסת הנהגה דרך חירות, ומראה זה ע"י ההסיבה, באכילה ע'"י הסיבה ובשתיי עִ'י הסיבה -- אינו יוצא ידי חובתה של הסיבה כ"א באכילת כזית מצה ושתיית ד' כוסות וכו'; ז. א. שאכילה ושתי' זו ה'ה פרטים במצות ההסיבה י.
והנפקותא ביניהם: באם אכל את הכזית (לקיים מצות אכילת) מצה בלא הסיבה, אם יצא ידי מצות אכילת מצה או לא: אם נאמר שהסיבה היא תנאי לעיכבובא במצות אכילת המצה, הרי אם לא היסב לא קיים גם מצות אכילת מצה (מדרבנן 9) מכיון שתהסיבה מעכבת בה: אבל אם אכילת
הערות
- 9. אלא שגם ע"פ ב" זה חיוב הסיבה תקנוהו רק באכילת כזית מצה ושתיית ד' כוסות וכו והטעם י"ל -- כי הסיבה ענינה הוא בכדי ,להראות א"ע כאילו הוא עתה יוצא משעבוד מצרים . . ויצאת לחי" רות" (רמב"ם שם ה"ו. שו"ע אדה"ז שם ס"ז). ולכן חיובה דוקא ב,דברים אלו (ש)- הם זכר לגאולה ולחירות", (משא"כ שאר הסעודה היא רק ל,מצוה מן המובחר"). וראה לקמן הערה 411
- 2. אבל אחכ"ז -- עצ"ע לפי הסברא דהסיבה מצוה בפ"ע : באם אא"פ לאכו"ש (נמצא בבית האסורים וכיו"ב) היש חיוב בהסיבה לחוד שהרי מהא דאעו מיסב בפני רבו משמע דהסיבה גרידא ג"כ דרך חירות הוא. והא דלא הובא בפוסקים -- י"ל מפני דלא שכיחא כלל. ולהעיר מדין סוכה עדייז (ראה טייז סתרל"ט סק'כ בסופו) אף שיש לחלק. ואבי"מ.
- 0. דדוחק גדול לומר דבאכל בלא הסיבה אפקוה ובנן (שציו להסב) מגדר אכילת מצוה ולא קיים מצות אכילת מצה מה"ת. וראה ארחות חיים סדר ליל פסח ס"ב שיש ,סמך להסיבה מה"ת"י
- 4. -- ולחידודי יש להעיר מהדעות האם הפקעת קנין מדרבנן מהני בדאורייתא (פסייד להציצ או"ת סתמ"ה ם"ג)
מצוטט ב־5 עמודים
- שולחן ערוך טו לקו"ש חי"א ע' 15
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום תעב דיני הסיבה וד' כוסות לקוטי שיחות חי"א ע' 15
- לקוטי שיחות 55 לקו"ש חי"א ע' 15
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ט לקו"ש חי"א ע' 15
- תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ט לקו"ש חי"א ע' 15
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.