12

12 לקומי

ניתנו התורה ומצוותי', שעל ידם ייעשה העולם דירה לו ית', אלא שגם עצם גילוי האלקות שבמ"ת ומדריגתו של העולם באותה שעה נתנו הכח על בירור וזיכוך העולם לאחרי מ"ת:

בשעה שניתנה התורה גתבטל ה" עּולם ממציאותו לגמרי מחמת עוצם הגילוי שמלמעלה, והיינו שביטול זה הי' מורגש גם בעולם, כמארז"ל: ,צפור לא צווח כו' אלא העולם שותק וכו'"יי. ואף שהעולם עצמו, כמו שהוא בגדריו ובמציאותו לא הי' ראוי עוד לקבל גילוי אור הנעלה שבמ"תי ורק שנתבטל מגדריו וממציאותו וכו' מצד הגילוי הבא מלמע' (ולכן הי' זה רק לפי שעה, כנ"ל).

הנה ביטול זה בשעת מ"ת הוא שנתן הכח שיוכל העולם להתברר ולהזדכך ולהתעלות אח"כ עד אשר יהי' ,בלי* ודירה לו ית'.

ועפ"ז יבואר מה ש,משה" בהוספת ,אחד" בגימטריא ,משיח". כי ענינו של משה (מיית) הוא גתינת כח עֶל העבודה בבירור וזיכוך העולם באופן של ,אחד"'י, ועבודה זו בכחו של משה, תביא את הגאולה העתידה שהוא ענינו של משיח*.

6) שמו"ר ספכ"ט. ד) ובזה יובן משארז"ל (דב"ר פ"ב, לא) שישראל זכו לק"ש במ"ת, כי במ"ת ניתן להם הכח על העבודה ד;אחד", כבפנים.

שטות גב

עפ"ז מבוארת השייכות הפנימית בין משה ומשיח, כי הגאולה העתידה באה בפועל ע"י משיח, אבל זהו בכחו של משה, שממנו וע"י ניתנה היכולת לקרב ולהביא גילוי משיח.

מאידך, מובן גם ההבדל שביניהם : כי אף שמשה הוא גואלם של ישראל, הרי תכלית שעבוד וגלות מצרים וגאולתם ויציאתם של ישראל ממצרים הוא מ"ת, כמ"ש ** ,בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", וענינו של מ"ת שהוא ענינו של משה, (נוסף על הענין העיקרי של בחירת הקב"ה בבנ"י כג"ל). ה*ה נתינת הכח על העבודה בבירור זי" כוך העולם; ענינו של משיח הוא גמר הבירור והזיכוך והעיקר העבודה לאח"ז, כאשר העולם כבר יתברר ויזדכך וכו' *.

בתניא (פל"ז ואילך) ובכ"מ, הרי עכצ"ל שצ"ל הענין ד,אחד" גם בעולם,

כי עגונו של משה הוא בעוד שיש מציאות פרעה" בעולם, לבררו ולזככו כו', משא"כ ענינו של אלי' (ומשיח) הוא בעיקר לאחר ש;ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", כבפנים,