102

102 לקוטי אדה"ז באופן מיוחד ובתוספת יתירה על לימודו עם שאר תלמידיו'י; וגם ידועיי מאמר הרב מבארדיטשוםב : ,כולנו אכלנו מקערה אחת והליטאי (הכוונה לאדה"ז, כי כן הי' נקרא בפי תלמידי הה"מ:י) לקח חלק המובחר" -- הרי מובן שהוראה הנ"ל של הה"מ, שאמרה סמוך להסתלקותו, מד כוונת לסדר העבודה של אדה"ז -- א של חסידות חב"ד.

וע"פ מאמרו הידוע של הה"מ שאמר לאדה"זיי: ,י"ט כסלו הוא יום ה" הילולא שלנו" (כי בי"ט כסלו [תקלייג] נסתלק הה"מ, ובאותו יום [בשנת תקנ"ט] יצא אדה"ז לחירות ממאסרו בעבור זה שגילה תורת החסידות) -- מסתבר לומר, שהתורה הנ"ל, היות ואמרה המגיד לפני יום ההילולא שלו, יש לה שייכות מיוחדת ליום :+ההילולא" של אדה"ז, היינו ליום גאולת אדה'"ז *3.

ד יום גאולה זה, י"ט כסלה, החידוש שבו הוא: ,יפוצו מעינותיך

וישלח -

יטיכ שיחות

חוצה" *י. ועם שהענין ד;יפוצו מעינותיך חוצה" מובנו כפשוטו: הפצת המעינות של תורת החסידות,. אמנם מכיון ש,ישראל מתקשראן באורייתא" יי ועד שישראל ואורייתא כולא חד יי, הרי מובן, שכאשר נעשה חידוש בבחי' התורה, נעשה חידוש דוגמתו באותה שעה גם בבחי' ישראל. וכן הוא גם בהענין שנתחדש בייט כסלו :

,מעינות" אלו שבייט כסלו הותחלה הפצתן ,חוצה", הם המעינות דפנימיות התורה הנקראת ,נשמתא דאורייתא" *'. לפני י"טס כסלו הי' בגילוי ובהפצה רק חלק התורה שנקרא ,גופא דאו" רייתא", נגלה דתורה; משא"כ פנימיות התורה שהיא ,נשמתא דאורייתא", שהיתה אז בהעלם. ובדוגמא לההפרש שבין גוף האדם ונשמתו: הגוף היא מציאות גלוי' וניכרת, שאפשר לראותה ולמששה; משא"כ הנשמה, שלא זו בלבד שא"א לתופסה בה' החושים הגופניים, אלא שא'"א להשיגה גם בכח השכל הדק (בכח השכל להגיע רק לידיעת מציאותה של הנשמה -- ג"י פעולת הנשמה בגוף: דזה שהגוף חי מחייב ומביא לידיעה שכלית שבהגוף נמצאת נפש חי' המחי' אותו; אבל מהותה של הנפש היא למעלה מהשגה שכלית). והחידוש די"ט כסלו, שמאז ואילך, גם חלק הנעלם והפנימי דתורה נמשך ובא לידי גילוי, עד שניתן ללמדו ולהשיגו בשכל כמו שמשיגים