96

66 לקוטי

בן בכור ליעקב שעי"ז ,יאהבני אישי* (להיות כי) -- באותו ענין עצמ - הבכורה היתה גם מעלתו של הבן: ,וזה לא מכרה", שהבכורה להיות בנו הראשון של יעקב, הוא דבר הד חביב ויקר לו מאד.

וממשיך רש"י ,ולא ערער עליו ולא עוד שלא ערער עליו אלא שבקש להוציאו מן הבור", שבזה מבואר דז אע"פ שיעקב אהב את רחל וממנה רצה להוליד בנים, מ"מ מכיון שנולד ללאה בן נעלה כזה, דעם היותו בנו בכורו של יעקב ובכורה זו יקרה וח" ביבה לו במאד, ובכ"ז כאשר לקח יעקב את הבכורה ממנו ונתנה לבנו של רחל, יוסף, ,לא ערער* על בנו של רחל, שהי' חביב על יעקב יותר מכל הבנים, ,ולא עוד אלא שבקש להוציאו מן הבור" יי -- ובעבור גודל מעלתו הלזו של הבן הנולד הרי בודאי ש,עתה יאהבני אישי".

ובזה אתי שפיר מה שלא האריך לפרט גודל הגריעותא של .בן חמי" (שערער על הבכורה של יעקב, ולא עוד אלא שרצה להרגו), מכיון שכוונתו כאן היא להדגיש גודל מעלתו של ,בני" (להכריח ש,יאהבני אישי") ולא במדתו ההפכית של ,בן חמי.

ועפ"ז יומתק מ"ש רש"י: ,רבותינו פירשו" ולא .אמרו רבותינו" וכיו"ב, כי אין כוונת רש"י לשלול הטעם הד מפורש בהכתוב, כ"א לפרשו, לפרש (ולתרץ) הדורש ביאור בטעם שבכתוב -- איך שבודאי ע"י הולדת ראובן ,יאהבני אישי" -- וע"ז מביא רבו"

\יצא ג

תינו פירשו ש,אמרה ראו מה בין בני לבן חמי", שנולד לה בן נעלה כנ"ל *:.

ה. מ,יינה של תורה" שבפרש"י:

מצינו הפרש בין קריאת שמות השבטים לקריאת שמות ה,אבות", אברהם יצחק ויעקב: א) השמות של השבטים ניתנו ע"י האמהות **, משא"כ השמות של האבות *, יצחקי ויעד קב**; ב) בכ"א מהשבטים ניתן טעם על השם שנקרא בו, משא"כ בשמות האבות, שלא נאמר בהם טעם *3 מפורש בתורה יי ע"כ קרא גו'.

6 באברהם הרי לא ה" אפשר 9"י אמהות. ושם אברהם (בה"א) ניתן ע"י הקב"ה (לך יז, ה).

ז3) הקב"ה צוה ,וקראת את שמו יצד חק" (שם, יט). וגם קריאת השם בפועל היתה עִ"י אברהם (וירא כא, ג) לא ע"י שרה, וראה ירושלמי ברכות פ"א היו.

8 הקב"ה קראו. ד"א אביו קוא לו יעקב (פרש"י תולדות כה, כו).

9 בה,שם" שניתן בעת שנולדו, משא"כ שם אברהם (לך יז, ה), ושם ישראל (וישלח ב, כט). נוסף לזה גם בשם ישראל נאמר טעם רק באמירת המלאך ולא באמירת הקב"ה (שם לה, י). גם י"ל שישראל הוא לא שם העצמי אלא שם המעלה (ראה סדיה יבחר לגו תש"ג).