48

18 לקוטי

שענין הצער בברי"מ הוא בכוונה ובתכלית מיוחדת.

ובפרט לפי סברת אחרונים** שמצות מילה צריכה להיות דוקא ע"י צער. (ושלכן אין להרדים את הנימול, כולוי* או חלקו, שלא ירגיש את הכאב) -- הרי בודאי שהצער הוא ענין עיקרי במצות מילה.

והביאור בזה :

ענינה של מצות מילה הוא להמשיך אלקות גם בבשר הגשמי שבגוף, שבזה נעשה לו יתברך ,דירה בתחתונים", זו א שגם בתחתון ביותר, וכמו שהוא בתחתוניותו -- עושים דירה לו ית', ולכן צ"ל דוקא בבשר כמו שהוא בטבעו הוא ; מוגדר בכל תכונותיו -- אשר גם בבשר כזה שהוא מרגיש צער בדבר (מצוה) שצ"ל בו ההיפך מזה (השמחה), גם בדרגא כה נמוכה פועלים שתתקשר בברית עולם עם הקב"ה *.

לך לדג

זה וההוראה מזה :

אדה"ז כותב בשולחנו *י: ,אין לאדם רשות על גופו כלל כו' לצערו בשום צער", ומובן מזה בפשטות שאין האדם רשאי לחפש אחרי התעסקות בענין אשר יגרום לו צער. ובכ"ז כשהנידון הוא בענין של שליחות לעשות לו ית' דירה בתחתונים, אזו הרי אדרבה, אינו רשאי להימנע מזה מחמת הצער הקשור בזה -- ו,בהדי כבשי דרחמנא למה לך"", ואולי דוקא באופן זה הוא ממלא את תפ" קידו ושליחותו.

ומזה מובן דמי שהוטל עליו תפקיד של ,שליחות" כזו, אינו יכול להעמיד על שיקול דעתו האם לקבל את השליחות או לא, כי אדם קרוב אצל עצמו"י ואפשר שיטה ויסלף שכלו ובלבד להשתמט מהשליחות מפני ה" צער, ואם כי אפ"ל שעליו להודיע למשלח אשר לדעתו (של השליח) יהיי לו צער וכיו"ב, אבל ההחלטה עצמה צ'יל של המשלח (אשר בודאי אין לו פניות חיו).

ואדרבא; כשיתמסר לתפקידו בכל כחותיו הוא, נוסף על כחו של המשלח, בודאי יצליח וימלא את השליחות המוטלת עליו כדבעי -- ובלי צער ויסורים יי, כ"א בשמחה וטוב לבב -- ויעשה לו יתברך דירה בתחתונים.