135
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ד. מצות שילוח הקן - ללא שום נזק
אך קשה ליישב זאת כך, כי בכל זאת ברור, ואף ילד מבחין בכך, שגם מניעת רווח חשובה בעיני האדם. ואם כך, שבה ומתעוררת השאלה: מדוע בוחרת התורה להבטיח את השכר "למען ייטב לך..." במצות שילוח הקן, שיש בה מניעת רווח כלשהוא (כאיסר), כאשר היה מתאים יותר, לכאורה, להבטיח זאת במצוה שאין בה אפילו מניעת רווח?
אך התורה מבטיחה את השכר "למען ייטב לך..." במצות שילוח הקן, וזוהי הוכחה לכך שבדברי רש"י "שאין בה חסרון כיס", הכוונה היא שאין בה נזק כלל, ואפילו לא מניעת רווחל.
ה. מדוע אין השכר מובטת במצוה קלה *ותר!
בנוסף לשאלה זו, כיצד אפשר לומר שבשילוח הקן אין כלל חסרון כיס, ואפילו לא מניעת רווח, אין מובן עוד:
במצות שילוח הקן נדרשת פעולה מסויימת - לקחת ולשלח את ה"אם", ובמיוחד, כאשר לפי הטבע אין האם
תצא א
רוצה להשאיר את ילדיה, ולכן יש לרוב בפעולה זו נחיצות אף למאמץ מסויים.
ובדומה לקושיה שלעיל, קשה: מדוע לא בחרה התורה להבטיח את השכר "למען ייטב לך... " במצוות שקל יותר לקיימן, שלא זו בלבד שאין בהן חסרון כיס, אלא אף אין צורך בהן בפעולה כלשהי (כבשילוח הק5, כמצות קריאת שמע, למשל, שהיא בדיבור בלבד?
1 "סופך לבנות בית
לאחר השכר "למען יטב לך והארכת ימים" מוסיפה התורה שכר
נוסף: "כי תבנה בית חדש...". כפי שמפרש זאת רש"י!!: "אם קיימת מצות שילוח הקן, סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה'', שמצוה גוררת מצוה, ותגיע לכרם ושדה'' ולבגדים נאים*'. לכך נסמכו הפרשיות הללו".
הערות
- 1. יתוסף ביאור בל' אדה"ז (הל' ת"ת בתחלתו) "שאז מלמדו לקרות תושב"כ מעט מעט" - משמע שע"ע: א) קריאה לא ידע כלל. ב) יודע כל המוכרח לדעת לפנ"ז. ביאור המשנה ע"ד הקבלה - ראה שער מרז"ל (להאריז"ל) לאבות שם.
- 9. וע"ד "חסרון כיס" - שבפרש"י ר"פ צו (דנאמר דוקא בעולה - דאין לכהנים חלק בבשרה).
- 0. דדוחק גדול ביותר לומר דאין הכי נמי שיש מצות כאלו (שהן קלות יותר משילוח הקן) ושכרן פחות מ"ייטב לך גו'". ועוד דא"כ - הו"ל לרש"י לומר "מצוה קלה כשילוח הקן" ולא "קלה" סתם.
- 1. כב, ח. והוא בתנחומא כאן.
- 2. לכאורה גם בנוגע ל"סופך לבנות כו'" ישנו הק"ו "אם מצוה קלה כו'" - וא"כ מצות מעקה מצד עצמה שכרה שיגיע ל(עוד בית) כרם ושדה ולבגדים נאים. וצ"ע.
- 3. "ושדה" ולא "ולשדה" בתוס' ל' - כי "כלאים" ה"ז (כבפרש"י) "חטה ושעורה" - שדה = "וחרצן" כרם - ועפ"ז "לא תחרוש" קאי אכרם ושדה.
- 4. ומה שרש"י משמיט הכתוב בתנחומא שיגיע לשור וחמור - י"ל שטפל הוא ונכלל בכרם ושדה, שהרי ענינם הוא רק כשחורש אותם בשור כו'.
מצוטט ב־4 עמודים
- שולחן ערוך א לקו"ש ח"ט ע' 135
- לקוטי שיחות 62 לקו"ש ח"ט ע' 135
- לקוטי שיחות 265 לקו"ש ח"ט ע' 135
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תשכ"ז לקו"ש ח"ט ע' 135
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.