ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לובאשיחה ג62

62

וכן יש לומר בנדו"ד, דע"פ הנ"ל בדיוק לשון רש"י "יפסיד ממונו", יש ללמוד גדרו של חיוב עריפה ע"פ הלכה.

דהנה בנוגע לפדיון פטר חמור איתא בגמ'³⁰ "הפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי", ובמנחת חינוך³¹ חקר מהו הדין לענין עריפת פטר חמור, אם אפשר לערוף פטר חמור של חבירו.

והנה במנ"ח שם אתי עלה מטעם דאיך אפשר לאדם להזיק ממון חבירו, דכיון שאם רצו הבעלים יכולים לפדות החמור בכל עת, הרי כשעורפו הוא מזיק ממון חבירו. אלא שיש לעיין בזה ע"פ מ"ש רש"י בגמ'³², "לפיכך יופסד ממונו, יכפוהו בית דין לעורפו לאחר שלשים", הרי שלפרש"י לאחרי ל' יום ב"ד כופין אותו לעורפו, וכיון שכן, לכאורה יש מקום לומר, דלאחר ל' מותר לערוף פטר חמורו של חבירו, ואין בזה דין מזיק ממון חבירו (כיון שכבר אין בידו הברירה לפדות, שהרי ב"ד כופין אותו לערוף אחרי ל').

אמנם ע"פ משנת"ל בכוונת לשון רש"י "לפיכך יפסיד ממונו", מובן שזוהי חובת הבעלים, שבעל החמור צריך לערוף (להפסיד) ממונו, ואין חבירו יכול לזכות בקיום חובה זו.

ויש להוסיף עוד, דהנה לענין פדיון פטר חמורו של חבירו שקו"ט במפרשים בטעם הדבר, דבתוס'³³ איתא שמצות פדי' אינה חובת הבעלים (והוא כמו פדיית הקדש, שכל אדם יכול לפדות ממון הקדש, לא רק הבעלים שהקדישו), אבל לדעת כמה מפרשים³⁴, הרי פדיון פטר חמור הוא חובת הבעלים, ופדיון ע"י חבירו מועיל מטעם (זכי' ו)שליחות.

וע"פ הנ"ל בשיטת רש"י בפירושו עה"ת, נ"ל, שכל זה הוא רק לענין פדי', משא"כ לענין עריפה, לא יהני גם אם ימנה את חבירו בפירוש לשליח, כי חובת העריפה היא עונש על הגברא, שצריכה להעשות במו ידיו (כנ"ל), שרק בזה מתקיים עונשו.

ה. ועדיין צע"ק ל' רש"י³⁴ "הוא הפסיד ממונו של כהן", דלכאורה, אין כאן הפסד ממונו של כהן, אלא רק מניעת ריוח, שהי' צריך לתת שה לכהן ולא נתנו, אבל לא הפסיד ממונו (שיש לו מכבר) כלום³⁵.

לכאורה יש לומר, דגם מניעת ריווח נקראת הפסד³⁶ (עכ"פ ע"ד הפשט³⁷). אבל

הערות

30. בכורות יא, א. וכ"ה ברמב"ם שם הי"ג. טושו"ע יו"ד שם ס"ז.
31. מצוה כג בסופה.
32. בכורות י, ב. — הובא במנ"ח שם (ונשאר בצ"ע, למה כופין אותו לערוף ואין מניחים אותו לקיים מצות פדי'. וראה לקו"ש חט"ז ע' 8497. ואכ"מ).
33. ד"ה הוא ב"ק סח, ב. וראה תוד"ה הפודה בכורות יא, א (ושקו"ט בכוונתם במהרי"ט שבהערה הבאה).
34. ראה מהרי"ט אלגאזי להל' בכורות להרמב"ן פ"א (סי' ז). מנ"ח מצוה כב. שו"ת הצ"צ יו"ד סרכ"ב אות גד. ועוד.
34. וכן לשון לוי בברייתא (כנ"ל ס"א). וראה לקמן הערה 41.
35. להעיר מצפע"נ להל' מתנות עניים (נב, ריש ע"ב).
36. ראה השקו"ט ע"ד ההלכה במקומות המסומנים בשד"ח כללים מערכת ה' אות סט (כרך א' קיא, סע"ב ואילך). פאת השדה לשם אות ב' (כרך ח' א'תרסא, א ואילך).
37. ראה לקו"ש ח"ט ע' 135. ולהעיר דע"ד הפשט מצינו בכמה מקומות בתורה שמתחשבים בהווה במה שיקרה בעתיד (ראה לדוגמא רש"י לך יד, יד. ועד"ז בכ"מ. וראה לעיל ע' 8 הערה 17). ועד"ז י"ל בעניננו, דע"פ תורה, הריווח שצריך להגיע לאדם בעתיד נחשב כאילו כבר הגיע לידו (וכנראה במוחש שהאדם מצטער גם ע"ז).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.