326

שיחה ח

. . . בנוגע לעזר במצו"ת * וכיו"ב לאלו שעדיין אין מודים בזה, ולכן מלבד גוף המצו"ת צריך ג"כ להוכיח להם, ובדברים רכים. ע"ד נחיצות קיום המצוה,

יש אומרים מה לנו ולצרה הזאת, הלא טוב טוב הוא אם נעסוק בהשתלמות של עצמנו, ובעלי' בטוב גופא ממדרי' למדרי'. ולמה נרד מטה להתוכח, ועכ"פ לדבר, עם אלו שבחייהם קרוים וכו', ובינתים נבטל מת"תי עסק במצות וכו'י

ולאלו וכיוצא באלו יש להשיב עפמשנ"ת בפרשת שבת העבר במדרש רבה (פי"ט, ד) וז''ל: על כל דבר ודבר שהי' אומר הקב"ה למשה א"ל טומאתו וטהרתו כיון שהגיע לפ' אמור אל הכהגים, א"ל משה רבש"ע אם נטמא זה במה טהרתו. לא השיבו. באותה שעה נתכרכמו פניו של משה. כיון שהגיע לפ' פרה אדומה א"ל כו', ולכאורה אינו מובן למה לא השיבו תיכף כמו בכל דבר. וביותר יוקשה דר' לוי, שהוא מארי דשמעתתא במדרש רבה. אומר בגיטין (ס, א) שפ' אמור ופ' פרה אדומה נאמרו ביום אחד, וא"כ למה לא נסמכו להדדי:

וי"ל בקצרה, בביאור מתחילה חילוק טומאת מת מכל הטומאות : דישראל נקראו חיים ע"ש ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים גו' (אדר'נ ספליד), - ולכן קודם החטא, שהי' ענין דבקות זו בכל העולם, כי הרי אמר אדה'ר לכל הנבראים בואו נשתחוה ונכרעה (זח"א רכא, ב. ועייג'כ פדר"א פי"א) לא הי' כלל ענין המיתה.

והנה כל זמן שלא נפסקה דביקות זו, אף שע"י החטאים והעונות נחלש חבל המקשר -- בקל, לפי ערך. יכול לחזור ולהתחזק בדביקותו. משא"כ בעוז מיתה שנכרת משרשו באלקים חיים (סש"ב ספכ"ד). ובזמן שישראל במדריגתם הרי מיתה זו הרוחנית גורמת גם מיתה גשמית (אגה"ת פ"דדו, ויעויין ג"כ קונטרס ומעין מאמר 1), ונותנת מקום לכל הלכות טומאת מת.

ולכן בכל שאר הטומאות יכול הי' להשיבו תומ"י עִ'יד הטהרה, כי לא נפסק החיבור עם מקום הטהרה לגמרי, ואין כאן הפסק הענין של השתלשלות ממדרי' למדרי'. משא"כ במיתה וטומאתה (ברוחניות ובגשמיות). שנפסק סדר ההשתלשלות וצ"ל המשכה מלמעלה מזה, ויש הפסק ודילוג בין הטומאה וטהרתה, בא הפסק גם באמירת דיניהם בתורה. וכידוע אשר אמירת ענין בתורה. הוא הוא הויתו, וכפירוש לשון חז"ל דברו חכמים בהוה (לקו"ת סד'ה ביום השמע"צ כו' כנישין).

ובזה תומתק ג"כ המשנה (כלים פ'א מ"ד) חמור מכלם המת שהוא מטמא באוהל (וכבר תירצו המפרשים שלא יקשה ממצורע). כי ג' מדרי