130

14 לקוטי של פנימיות התורה, כפי שיוסבר להלן בסעיף ט'.

ח. *ש לקיים את כל המצוות מתוך קבלת עול

במאמר שאמר הרבי בעל השמחה והגאולה, ביום י"ב תמוז של שנת הגאולה", מוסבר הענין של "עדות", "משפטים" ו"חוקים".

בבארו שחוקים אינם על פי השכל, אלא גזירת הכתוב, הוא מביא לכך הוכחה: "וכדאיתא ברש"י (על פסוק זאת חוקת התורה) לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל... גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה", ומיד לאחר מכן הוא ממשיך ומציין, שגם את המצוות השכליות יש לקיים דוקא מתוך קבלת עול, כחוקים.

ולכאורה: גם לפני כן, לפני פרשת חוקת, כבר אומר רש"י מספר פעמים שחוקים הם גזירת הכתוב. מדוע מביא הרבי דוקא את פירוש רש"י מפרשת חוקת, ואף מציין שפירוש רש"י זה הוא "על פסוק זאת חקת התורה"?

מהו הטעם הפנימי לכך, בנוסף להסבר, שיש לומר, שברצונו לצטט מפרשת השבוע הסמוך לענין הגאולה. והוא מציין במפורש את המלים "זאת חקת התורה", אשר "מתרגמי" דא

חוקת א

גזירת אורייתא", רמז לגזירה על התורה, כמובא בספרים**.

ההסבר לכך הוא: על ידי ציטוט פירוש רש"י זה, מתכוון הרבי (להוכיח לא רק את המוסבר שם שחהחוקים הם גזירת הכתוב, אלא) גם את הנאמר בהמשך, שגם את המצוות השכליות יש לקיים מתוך קבלת עול כחוקים:

כיון שהמלים "זאת חקת התורה" כוללות גם את המשמעות, שמצות פרה אדומה היא "כללות התורה", מוכח, שאת כל המצוות, כלומר, את הפרטים, יש לקיים מתוך קבלת עול, הנעלית לגמרי מן השכל, בדיוק כפי שמקיימים את הכלל - החוקה של פרה אדומה, כי הפרטים נובעים מן הכלל ודומים לו.

ט. (;ם ההבנה שבמצוות השכלליות ה'א "גזירה"

לכאורה אפשר לשאול: שלושה סוגים אלו - עדות, משפטים וחוקים - הם סוגים שונים לפי התורה. התורה עצמה קובעת, שיש מצוות שאין בהן טעם ומגדירה אותן כ"חוקים", ויש מצוות שיש להן טעם ונקראות בתורה "עדות" ו"משפטים". כלומר, התורה רוצה שאת המצוות של "עדות" יקיימו כדברים המעידים על ענינים מסויימים*, ואת המצוות שהן