148
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
4 לקוטי ואל תתגר בם מלחמה"*:, אלא מפני שהם חששו מכל מלחמה שהיא (אלא - בציווי מפורש מאת ה), ביודעם שחרב, ואף נצחון במלחמה, ניתנה לעשו וליורשיו, ולא ליעקב וליורשיו*, ובמיוחד כאשר סיחון ועוג יבואו לסייע. אך עתה, לאחר שבני ישראל נצחו את המלכים סיחון ועוג, הם כבר לא יירתעו ממלחמה נגד מואב.
זוהי כוונת רש"י בדבריו "אלו שני מלכים... לא עמדו בפניהם, אנו עלאחת -כמה-וכמה", שאם שני המלכים שהיינו בטוחים עליהם לא תפסו מקום לגבי בני ישראל (לא היה להם "מעמד" מולם), אשר לא התחשבו בהם ונטלו על עצמם להילחם בהם, הרי על-אחת -כמהדוכמה "אנו" - בני מואב, שנשארנו לבד, ללא המלכים שהיינו בטוחים עליהם, בודאי לא "נעמוד" כנגדם, והם בודאי יילחמו בנו.
ט. בלק או מסוגל להסת:ר את פחדו
ניתן להוסיף על כך עוד נקודה: כאמור בסעיף ג' לעיל, ראה בלק שבני ישראל הרגו את "שני מלכים
שהיינו בטוחים עליהם", הוא סיפר על כך לעמו, וגרם ל"ויגר מואב".
בלק א
ולכאורה, מדוע היה עליו לספר זאת לכולם, והרי בין כך ובין כך לא היה באפשרותם לסייע בכך, ומדוע הוא היה צריך לגרום לעמו ל"ויגר"?
התשובה לכך היא, שכאשר "וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי", הוא איבד את עשתונותיו ולא הצליח להתאפק ולא לספר על כך, כי "הרשעים* הן ברשות לבם".
וכאן ניכר ההבדל בין בלק לבין, להבדיל, משה רבינו:
בלק פירסם מיד את פחדו, עד שגרם למורא לכל עמו. לעומת זאת משה רבינו, אף כאשר ירא מפני עוג "שמא תעמוד לו זכותו של אברהם""', הרי לא זו בלבד שהוא לא סיפר על כך לאיש, אלא יותר מכך: אפילו עליו עצמו לא היה ניכר שום פחד, כנאמר בגמרא*, שהפחד היה רק "בלבבו".
:"ב תמוז - 'להיות עז ותקק..." זהו אחד הענינים של י"ב תמוז הקשורים לפרשת חוקת*. אצל כ"ק מורי וחמי אדמו"ר, ה"אתפשטותיה דמשה"** שבדורנו, מודגשת ביותר התנהגות כזו בקשר למאסרו:
הערות
- 4. דברים ב, ט.
- 5. ראה רש"י חוקת כ, יח.
- 3. שיחות
- 4. כאשר ראה הרבי שיש קטרוגים
- 6. ב"ר פל"ד, י. פס"ז, ח. ועוד. 7 רש"י חקת כא, לד.
- 8. נדה סא, סע"א.
- 9. ראה גם לקו"ש ח"ח ע' 130.
- 0. ת"ז תס"ט (קיב, א. קיד, א).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.