70

נקרא "חלבו", היינו שפעולת האדם היא בזה שמברר, מפריש ומבדיל את חלק התרומת מעשר ("חלבו") מן המעשר ("ממנו"), והיינו לפי שהתרומת מעשר מעורבת בהמעשר.

ו. ע"פ כל הנ"ל מתורץ הכפל שבכתוב "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם גו' ואת קדשי בני ישראל לא תחללו גו'" — אף ששניהם איירי במעשר הטבול לתרומת מעשר:

ע"פ משנת"ל שגדר איסורו הוא מצד חלק התרומת מעשר שבו, נמצא, שיש באכילת מעשר הטבול לתרו"מ שני איסורים: א) איסור גזילה — שגוזל מהכהנים את חלק התרומת מעשר שבו, דכיון שכבר חלה עליו קדושת תרומת מעשר, י"ל שחלק זה כבר שייך לכהנים⁴⁴ (גם קודם נתינתו לכהן⁴⁵). ב) איסור חילול קדשים, שהרי חלה עליו קדושת תרומת מעשר (ונקראת "תרומת ה'"⁴⁶).

ושני איסורים אלה הם המפורשים בכתוב כאן: א) "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו" — "הא אם לא תרימו תשאו חטא", שזהו איסור גזל הכהנים, ולכן נאמר "בהרימכם" ("הא אם לא תרימו"), כי הגזילה נעשית תיכף כאשר הלוי אינו מרים ומפריש את חלק התרומת מעשר שבמעשר [אלא דכל זמן שלא אכלו (וכיו"ב) בידו להפרישה ולהשיב הגזילה, וכדלקמן סעיף ז]; ב) "ואת קדשי בני ישראל לא תחללו", היינו איסור אכילת המעשר הטבול מפני קדושת תרומה שבו ("קדשי בנ"י").

וזהו גם החילוק, שבנוגע ל"ולא תחללו" נאמר "ולא תמותו", כי העונש על חילול קדשים הוא מיתה (בידי שמים), משא"כ גבי "בהרימכם את חלבו ממנו" נאמר סתם "ולא תשאו עליו חטא", כי אין כאן אלא איסור גזילה.

ז. ויש לומר, דמ"ש "ולא תשאו עליו חטא", המורה על ענין של עונש (ולא רק איסור גרידא) — קאי על חיוב תשלומין לכהן (שגם חיוב תשלומין נכלל ב"נשיאת חטא"). דכיון שכבר חלה עליו קדושת תרומת מעשר ושייכת לכהנים, לכן, המאבד מעשר הטבול לתרומת מעשר חייב לשלם לכהנים חלק העשירי (מעשר מן המעשר) שבו.

ואע"פ שכל זמן שהמעשר בעין יכול להפריש ממנו תרומת מעשר ולהשיב את הגזילה — הרי אם איבד את המעשר (ע"י אכילה או באיזה אופן שהוא) מבלי להרים ממנו תרומת מעשר, אזי חייב לשלם לכהן.

[דע"ד ההלכה⁴⁷ יש מיעוט מיוחד שאין לכהן אלא משעת הרמה ואילך (גם למ"ד שמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי)⁴⁸. אבל ע"ד הפשט יש לומר שאינו כן, דכיון שהתרומת מעשר מעורבת בהמעשר וחלה עלי' קדושת תרומת מעשר, כבר שייך חלק זה לכהנים (גם