27

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

ה"גזירה" שהבדילה בין "עליונים" ל"תחתונים", הרי לא זו בלבד שניתן הכוח לכך ש"העליונים ירדו לתחתונים" ו"התחתונים יעלו לעליונים", אלא גם לחיבור בין שני קווים

אלא שבגלוי היה רק הענין של "העליונים ירדו לתחתונים", ואילו שני הענינים האחרים התגלו מאוחר יותר: הענין של "התחתונים יעלו לעליונים" - ע"י דוד המלך, כדלעיל. והחיבור בין שני הקווים יחדיו יתגלה בעיקר לעתיד לבוא, שאז "להוי כדין וכדין", וההכנה והכלי לכך נעשו ע"י תורת הבעש"טנ:י,

2) וזה נרמז גם בשמו - ר') ישראל בעל שם טוב": "ישראל הוא (כמו מ"ת) בספי' הת"ת (כידוע בענין ג' האבות), עיקר ז"א: "שם" מורה על ספירת המלכות, העלאת המטה (כידוע בענין הלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה לקנות לו שם): "וישראל בעל שם" הוא, שההעלאה ד"שם" היא (לא כמו שהיא מצד עצמה, אלא) כמו שהוא מצד ההמשכה ד"ישראל". והיינו שגם בבח" המלכות ישנה מעלת האור והגילוי שזהו "שם טוב": "טוב" הו"ע האור (כמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב)* וע"י

חג השבועות שיחות -

כידוע'", ש"יפוצו מעינותיך חוצה" היא ההכנה והכלי ל"קא אתי מר" (=יבוא המשיח).

כי חידושו של הבעל-שם-טוב היה, שלא זו בלבד שהוא גילה את הרזין ורזי דרוין של "עשרת הדברות" שבמתן תורה, אשר מעל לעולם, אלא גם את "עשרה המאמרות", שבהם נברא העולם:

עד תקופתו של הבעל-שם-טוב היו "עשרה המאמרות" בנבראים באופן של העלם והסתר, ואילו הבעלדשם-טוב הוציאם לגילוי כך שכולם ידעו, שמציאותו האמיתית של כל נברא אינה הנברא עצמו, אלא דבר המהווה אותו בכל רגע ורגע מאין ואפס המוחלט*.

והגילוי של עשרת המאמרות. - האלקות שבתוך העולם - הוא הזיכוך

ש"ישראל" הוא בעל על השם, נעשה גם השם טוב.

ועפ"ז יומתק גם מה שהסתלקות וקבורת הבעש"ט שייכת לב' הימים - ו' וז' (ראה לעיל הערה 11), המורים על ז"א ומלכות (ראה לעיל הערה 18) - כי ענינו הוא יחוד ב' הקוין**.

הערות

  1. 1. *) וכן גבי משה כתיב "ותרא אותו כי טוב הוא" שכשנולד נתמלא הבית כולו אורה (שמות ב. ב. סוטה יב, א. יג, רע"א. פרש"י שמות שם. אוה"ת עה"פ). אלא שבמשה היה זה מצד הנשמה (ולא מצד הבית (גוף - ראה ד"ה ויבא עמלק תפר"ח) עצמו), שלכן גופו של משה טעון קבורה (ראה המשך תרס"ו ס"ע קנח ואילך) משא"כ אצל הבעש"ט שה" יכול לעלות בסערה השמימה כמו אלי' הנביא (תו"ש ע' 46), הרי האור ה" גם מצד הגוף - "שם טוב".
  2. 2. וע"פ המבואר בפנים ההערה, י"ל בדא"פ שה"שם טוב" - שכן נקרא הבעש"ט - הוא נעלה יותר גם מזיכוך הגוף דאלי" (ולהעיר מסה"ש תש"ד ע' 115). שהרי זיכוך הגוף דאלי' הוא זיכוך דב"ץ (וראה המשך תרס"ו שם ע' קס). משא"כ "שם טוב" דהבעש"ט, הרי "טוב" הו"ע ה"אור" כמו "טוב"
  3. 3. אגה"ק של הבעש"ט - נדפסה בסוף הס' בן פורת יוסף. כש"ט (הוצאת קה"ת). ובכ"מ.
  4. 4. ראה שעהיוה"א בתחלתו.
  5. 5. שנאמר גבי משה (בחי" מ"ה, שלמעלה מכלים בח" ב"ן), ואצל הבעש"ט, גם ה"שם" הוא "טוב".
  6. 6. **) ומה שעיקר החביבות אצל הבעש"ט הי יום השני דשבועות (סה"ש תש"ד ע' 155. תנתבאר בארוכה בלקו"ש ח"ד, חגה"ש) - כי עיקר המעלה הוא זיכוך המטה אל שתכלית השלימות שבזה הוא שה"מטה" יתעלה כ"כ עד שיהי" בו גם ענין ה"אור" של העליון [שלכן גם לע"ל, כשיוסף ויהודה יתחברר יחדיו "בתכלית היחוד האמיתי" יהי" "עבדי דוד מלך על כל ישראל" (תו"א מד, ריש ע"ב)].

מצוטט ב־5 עמודים

  1. כתר שם טוב רמט לקוטי שיחות ח"ח ע' 27
  2. לקוטי שיחות 433 לקו"ש ח"ח ע' 27
  3. לקוטי שיחות 456 לקו"ש ח"ח ע' 27
  4. לקוטי שיחות 28 לקו"ש ח"ח ע' 27
  5. לקוטי שיחות 515 לקו"ש ח"ח ע' 27

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.