371

גם צריך להבין: הפירוש ב,כל העולם כולו כדאי הוא לו" בפשטות הוא, שהעולם ,נברא בשבילו" (פירוש המיוחס לרש"י). ואינו מובן: א) הרי עסק התורה שלו לשמה הוא מקיים את העולם בפועל, כדאיתא באבות רפ"ה ,לצדיקים שמקיימין את העולם", ולמה אומר שהעולם הוא כדאי לו? ב) גם מי שעיקר עסקו הוא לא בלימוד התורה כ"א במצות מקיים הוא את העולם (שהרי תואר ,צדיק" הוא למי שמקיים את המצות). ולמה אומר שמי שהוא עוסק בתורה, ובאופן ד,לשמה", הוא דוקא ,כל העולם כולו כדאי הוא לו"1

,העוסק בתורה לשמה", פירושו הוא לשם התורה עצמה, לא לשם איזה ענין אחר, גם לא בשביל קיום העולם הנעשה ע"י לימוד התורה, ומכיון שהתורה היא למעלה מכל הגבלות העולם, שהרי היא מיוחדת עם עצמותו ית', לכן נפעל גם אצל לומד התורה לשמה -- לשם התורה עצמה -- שבכל ענין וענין שבתורה [ועד"ז בכל דבר שבעניני העולם. שהרי גם התהוות הנבראים הוא בכח הא"ס] רואה הוא ,דברים הרבה", היינו ריבוי פרטים לאין קץ (כי אמיתית תואר ,הרבה" שייך על בלי מספר). כי עגין הבלתי מוגבל, כשהוא בא לידי התחלקות פרטים, הוא בריבוי פרטים לאין קץ, כמבואר בכמה מקומות.

והזוכה לזה הוא מי שעוסק בתורה לשמה דוקא, כי כאשר עסקו בתורה הוא לא לשם התורה עצמה כ"א מצד איזה ענין אחר -- מכיון שכל הענינים מוגבלים הם, לכן גם התורה שלומד (בשביל ענינים אחרים) היא בהגבלה אצלו, אבל כשעוסק בתורה לשמה, אז לימודו בתורה הוא בבחי' בל"ג, ,דברים הרבה" ו;זוכה לדברים הרבה" שבכל ענין וענין שבתורה שלומד, הוא רואה שייכותו של ענין זה לכל התורה כולה -- ,דברים הרבה" לאין קץ. ועד"ז הוא גם בהנוגע לכל ענין שבעולם, כג"ל.

ג. וזהו ג"כ מה שממשיך: ,ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו" -- היינו שהרגש זה נפעל לא רק אצלו, אלא ע'י לימוד התורה לשמה שלו, נעשה כן בכל העולם כולו, שגם כל העולם רואה הבליג והא"ס שבעולם ושבתורה.

אלא שפעולה זו שפועל בהעולם, היא רק מצדה שמצד הבחינה שלו נפעל כן גם בכל העולם. אבל בנוגע לה,עולם" גופא -- הרי נידון הוא אחרי רובו, רצון הקב"ה הוא שכאו"א יעבוד בעצמו את עבודתו לכן בכדי שה,עולם" יזכה ל,דברים הרבה', זה תלוי בעבודה של כו"כי

וזהו מה שמדייק ,כל העולם כולו כדאי הוא לו", שזהו רק באופן של ,כדאי" (אבל לא נעשה כן בפועל) -- כי פעולתו ב;כל העולם כולו" היא רק מצד הבחינה שלו, כנ"ל.