317

ב"ה, ח' אלול ה'תש"כ שנת המאתים להסתלקות הילולא של הבעל שם טוב ז"ל. ברוקלין, נ. י.

נעם לי לקבל הודעת כת"ר אשר ביום שני פרשת כי תבוא אל הארץ הבע"ל יסיימו לימוד הש'ס. ובודאי כמנהג ישראל אשר תורה היא, מיד יתחילו לימודו עוה"פ מחדש, כי נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן,

ובפרט כשלומדים ברבים, שהרי גם ענין הלימוד ברבים מחבר את כל המשתתפים, מראשיכם שבטיכם ועד לחוטב עציך ושואב מימיך, ועד שיהיו לאחדים כאחד, וכדברי רבנו הזקן בפרשת אתם נצבים היום כולכם, פרשה השייכת להימים דקודם ראש השנה,

וע'י אחדות זו מתעלים חוטב עציך ושואב מימיך וגם ראשיכם שבטיכם גו', וכמובן בדרוש האמור.

ויש לשלב ולחבר את האמור -- גם בסיום הש"ס והתחלתו.

וז'ל תלמודנו בסופו: א"ל רב שמעי' לר' אבא אימא ביממא תהוי זבה בליליא תהוי נדה, א"ל עלך אמר קרא על נדתה סמוך לנדתה, סמוך לנדתה אימת הוי בליליא וקא קרי לה זבה.

-- כי תנא דבי אליהו וכו' שלאחרי זה -- אית ספרים דלא גרסינן לי'. וגם הגורסים, הנה: בא הוא בשביל לסיים בדברי שבח ותנחומין. וכתוספת שם.

והענין בעבודת השם, מתאים לפתגם מורנו הבעש"ט ז'ל שכל דבר וענין שהאדם רואה או שומע, הוראה ישנה בזה בעבודתו את קונו, עאכו"כ בתורתנו תורת חיים, שכשמה כן היא -- הוראה בחיים :

החילוק דטומאת נדה וזבה הוא, דהראשונה הוא בטבע העולם, אף כי רק לאחר החטא -- משא'"כ זיבה, שהיא חולי בגוף ואינו טבעי.

ועדיז גם בעבודת השם, ישנו ענין הטומאה (אשר מקורו הוא זה

בשביל לסיים כו': ובמילא כשמתחילין תיכף מחדש, הנה מקומו כאן רק משום שמשנה (ומרז'"ל) לא זזה ממקומה. ולהעיר משעוי סדר המשניות בפיה דאבות שבסידורו של אדה"ז והשל"ה -- ע"פ הערת שער הכולל שם. וצ"ע.

בטבע , . לאחר החטא: עירובין ק', ב.