233

כי אמרו אויבי לי ושוטרי נפשי נועצו יחדי\ (וציל דלפי פיי הפשוט בהפסוק (כמו שפי' רש"י) הולייל עלי). לאנור אלקים עזבו רדפו ותפשוחו כי אי\ן ציל

והנה איתא בלקו"ת י בהקללות דפ' בחוקותי ד,לפי האמת אינם רק ברכות". ומפרש הצ"צ שם בהגה"ה כי ,ברכות אלו הוא ע"ד מ"ש במ"ק ט.ב. הנך כולהו ברכות נינהו ... לפי שהברכה באופן זה היא מבחי' סתים". וברשימת הצ"צ על מגילת איכה בחצע"ג מפרש הפסוקים דאיכה לברכה ובתכלית העילוי והשמחה. ועד"ז יל"פ גם בפסוקים אלו ,כי אמרו אויבי לי גו' לאמר אלקים עזבו גו' ", ד,לפי האמת אינם רק ברכות" נעלות ביותר:.

וזהו גם הטעם שנאמרו באופן סתום, דלפי שהן ברכות נעלות ביותר, צ"ל שהלעו"ז לא יראה עילוי הברכה שבזה ולא יערער וכו'.

ולהעיר מסיפור הידוע מאדמו"ר האמצעי י שפעם אחת לא הי' רבינו הזקן בליאזנא ש"פ תבא, ושמע אדמו"ר האמצעי -- והוא עודנו נער קודם הבר מצוה -- הקריאה מאחר. העגמת נפש מהקללות שבתוכחה הביאתו לכאב לב, עד שביוהכ"פ נסתפק רבינו הזקן אם יוכל להתענות. כששאלו את אדהא"מ הרי בכל שנה קוראים פרשה זו, ענה: כשאבא קורא ,הערט זיך ניט קיין קללות". ועד"ז ייל בכמה ענינים בתורה שאינם בלשון ברכה בגלוי, דמכיון שנקראים ונמשכים מאבינו שבשמים, הרי בהכרח שהם ברכות (אלא שצ"ל ההרגשה שנמשכים מאבינו שבשמים ואז ייראה גם בגלוי שהם ברכות נעלות ביותר).

ב. והנה ,אמרו" פי' (גם) שבח ותהלה וכמרז"ל * ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל אין דכתיב ,את ה' האמרת גו'...וה' האמירך גו" אתם עשיתוני חטיבה אחת, ואני אעשה אתכם כו'", וזהו ,כי אמרו אויבי לי" ש,אויבי" משבחים ,לי", היינו לא רק שבע"כ יענו אמן, אלא ש,אמרו ללי", שהם משבחים ומהללים את ישראל,

וזה בא בהמשך לתחלת וראש המזמור, דמכיון אשר ,בך ה' חסיתי", בך בעצמותך *, לכן ,ויהפוך ה"'א לך את הקללה לברכה", שהאויבים מלמדין זכות על ישראל, ועוד יותר, משבחים ומהללים אותם'.

66 וכמו שבלעם (שע"ז גאמר ויהפוך ה"א) ברך את ישראל.