119

לומר שרש"י, המפרש את פשוטו של מקרא, יסביר כך, בלי להדגיש זאת במפורש''.

3) ואף שאין מוקדם ומאוחר בתורה - הרי [נוסף לזה אשר אפי' בדרך ההלכה כלל זה הוא רק "בתרי עניני" (פסחים ו, ב). וכן מוכח מפירש"י*

*) בגליון הש"ס שם: "עיין ברש"י בחומש בראשית ג. יח ג. שמות ד, כ". ולכאורה (כוונתו בזה, ש)לפי זה מוכח דלפרש"י עה"ת, כלל זה הוא גם "בחד עניינא". אבל קשה לומר בלימוד מקרא כפשוטו - שזהו דרך פרש"י עה"ת - ד(אפילו בחד ענינא) אין מוקדם ומאוחר (ובפרט שאפילו בלימוד ע"ד ההלכה יש מוקדם בחד ענינא. וכלפי לייא) ולכן עכצ"ל דאין זו הוכחה (וראה שוה"ג שלאח"ז), כי הפסוק "ויהי נח גו" ויולד נח גו'" (בראשית ה, לב) בא בהמשך לסדר הדורות שמאדם ועד לבני נח. ואחרי שמספר ומונה כל דורות אלו, מתחיל לספר (ובקפיטל אחר) ענין חדש - ענין המבול: "ויהי כי החל האדם גו' ויקחו להם נשים גו' לא ידון רוחי גר'". וא"כ ה"ז תרל ענינה

בפ' וירא (יח, ביג). מה שמקדים הכתוב "וירץ לקראתם" ל"ויאמר גו" לפירוש השני שברש"י (אף שהם בחד עניינא) הוא, כי כשראה אברהם שלשה אנשים נתעורר מיד לרוץ לקראתם, אלא שמקודם לזה הוזקק לומר להקב"ה שימתין לו. ולכן אי"ז שייך לענין "אין מוקדם ומאוחר". ועפ"ז מתורץ מה שרש"י אינו כותב לשון (קצר) זה, כ"א: א) "ודרך המקראות לדבר כן". ב) זקוק לרא" ע"ז ממק"א ג) מאריך ובאריכות גדולה "כמו שפירשתי אצל לא ידון וגר'".

[ואף שבלא ידון כותב "איץ מוקדם ומאוחר בתורה" - זה עצמו שבפ' וירא אין מעתיק לשון זה ומכריח פי' בלא ידון בשינוי מההכרח שעל אתר, מוכיח שפירושו (בזמן אמירת לא ידון -) אחד הוא וכמו בפ' וירא, אבל ההסברה - שגה היא מס"פ בראשית לר"פ וירא וכאו"א מוכרחת במקומה. ואכ"מ.

ועוד בפ' וירא (ועיקר) ד"ויאמר" עכצ"ל דקאי גם על "יוקח נא" (שהרי לא נאמרה בו אמירה בפ"ע), ואם כן התיבות "אד' .. עבדך" - מעין מאמר קצר מוסגר ורק דרך אגבן

ועד"ז הוא גם בפ' שמות שם (אף שלכאורה הוא יתרה מהנ"ל - דהוא במקרא אחד). שלכן

אחרי א

ג) לפי פירוש זה יוצא, שהמלים "ויאמר... " הן בדומה לרופא הראשון, שהורה באופן סתמי "אל תאכל צונן...". אך רש"י מפרש על הפסוק "ויאמר..." - "שלא ימות כדרך שמתו בניר"*'.

ג. שאלות נוספות על פירוש רש"י

בנוסף לשאלה על כך שרש"י מביא

ח"ש כד, כג (וראה רא"ם שם). שם, מז. ועוד**], כשהפרשיות הן שלא כסדרן, מפרש רש"י שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ומדלא פירש כן כאן, מוכח שלפי פירושו, הכתובים כאן הם כסדרן.

4) וכמו שהקשה בלבוש כאן.

ומה שתירץ ש"ויאמר" הוא לשון עבר, שכבר נאמר לו בתחלה (לפני מות שני בני אהרן) הציווי "ואל יבא גו'", ועכשיו (אחרי מות שני בני אהרן) הוסיף "ואל ימות גו'" - צע"ג:

א) "ויאמר" בכל מקום מורה על אמירת ענין חדש, ולא "שכבר אמר". ומה שמוכיח מ"ויאמר" שבפ' וירא (יח, ג), ובפ' ח"ש (כד, כג), הרי אדרבה - בפרש"י שם איתא להדיא להיפך.

ב) לפי פירושו ב"ויאמר גו' ואל יבא", שכבר אמר לו שידבר אל אהרן שלא יבא צריך לפרש (כמ"ש הוא עצמו) "וכאילו אמר הכתוב שני פעמים ואל יבא" - והוא דחוק ע"פ דרך הפשט. ובפרט שבפרש"י לא נזכר זה כלל, אפילו לא ברמז.

מדייק רש"י בלשונו "אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים במקרא" (ולא כבהנ"ל - "בתורה").

משא"כ בנדו"ד, אין מקום לומר שהדיבור "אחרי מות גו'", שבא בהוספה על האמירה "דבר גר ואל יבא גר'" [ובפרט שהדיבור "אחרי מות גר" בפ"ע אין לו שום פירוש, וכל ענינו הוא הוספת טעם וזירוז להציווי "ואל יבא"] = יהי' כתוב לפני "ויאמר גו".

**) בפסחים שם הכוונה ב"בתרי עניני" הוא לשתי פרשיות, כדפרש"י שם. אבל בדרך הפשטט, גם במקראות הסדורים בפרשה אחת, באם הם שני ענינים שונים - אין מוקדם ומאוחר.