207

בחכמה יש שני ענינים: (א) עיקר החכמה - המושגת על ידי לימוד ויגיעה. (ב) החכמה הנרכשת במשך השנים? - "ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה", כדלעיל.

סביר להניח, שבשתי הפעמים הראשונות, שבהן הן מוזכרות לפי חכמתן, הסדר הוא אכן מדוייק*. כלומר, שבענין העיקרי של החכמה, הכרוך בלימוד וביגיעה, הן היו לפי הסדר שבו הן מוזכרות "בכל המקרא": "מחלה נועה חגלה מלכה ותרצה". כי למרות שנועה היתה הצעירה ביותר, היא הצליחה לעלות בענין זה על אחיותיה. על ידי יגיעתה, עד שהיא מוזכרת שניה, מיד לאחר מחלה.

כ יר

אך למרות זאת, הפירוט המיותר, לכאורה, בפסוק "ותקרבנה" מלמדנו, שהן "לאו דוקא" לפי סדר הזכרת שמותיהן, בענין החכמה. כי מפני שתרצה מבוגרת יותר. מנועה, לכן כאשר מחברים יחדיו את שני סוגי החכמה - החכמה עקב ריבוי השנים אצל תרצה, והחכמה עקב היגיעה אצל נועה - הרי, בסך הכל, הן "שקולות זו כזו"?.

(משיחת ש"פ מטו"מ תשכ"ה)

בפ' פנחס, שמפרש כפי פשטות המשמעות, שבפעם הראשונה נמנו לפי תולדותן, מסתבר לומר ששינוי הסדר (שבפסוק ותקרבנה לגבי הפי בפ' מסעי) מלמדנו שכל הסדר הוא לאו דוקא, כנ"ל הערה 20;

אבל בפ' מסעי, לאחר שמפרש "כאן מנאן לפי גדולתן .. ובכל המקרא מנאן לפי חכמתן" - שמזה מובן שהסדר בפעם הראשונה עכ"פ הוא בדוקא (ראה הערה הקודמת באופן הב'), הרי מוכרח לומר שזה ששקולות היו (שלומדים משינוי הסדר מפעם הב' לפעם הג') הוא רק בנוגע להסך-הכל שמצד צירוף ב' הסוגים שבחכמה (כבפנים) - וזה א"א לומר. בנוגע ל"כולן", שהרי "מחלה" נמנית ראשונה בכל פעם.

)5 2