15

הערות

1. 1. ראה תוספות (ד"ה חמרא) ב"ק שם. (ומש"כ בדרמ"צ הוא אליבא דפרש"י). ואולי יל"פ כן גם בדרמ"צ ע"פ הדיוק ושינוי שם: "כי אין כו' בחירה כלל להשפיע כך או כך כו' ומ"ש כו' טיבותא כו' היינו כי כו' הוא בעל בחירה" (מרשימת כ"ק אדמו"ר שליט"א).
2. 3. ואין לומר שחיוב השבת הגזילה הוא לפי שכל זמן שלא השיב את הגזילה לבעלי' "עונו גלוי ונזכר" (לשון רש"י יבמות (כב, ב) ד"ה השתא - לענין בא על הערוה והוליד ממנה ממזר): א) לזה מספיק שיוציא הגזילה מתחת ידו (ע"ד ב"ק קט, א). ב) הרי גם כשהגזילה אינה בעין, חייב הוא בתשלומין, והא ד"עונו גלוי ונזכר" הוא רק "כל זמן שממזר קיים" (רש"י שם).
3. 3. ואין לומר שגם לאחרי הנ"ל יש זכרון לעונו, לפי שנשאר ההפסד שהגיע להנגזל על ידו - כי הפסד אינו מציאות, שמציאות מזכרת (עון).
4. 4. נשא ה, ח.
5. 5. ראה טושו"ע חו"מ סו"ס שסז.
6. 6. שלכן גם ב"אינו יודע חבירו שחטא לו כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו" "אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה" (רמב"ם הל' תשובה פ"ד ה"ג) - אף שבאינו יודע אי אפשר שיחזיר לו הגזילה = כי מכיון ש"הרבה שלוחים למקום" ואפשר שיתמלא חסרונו ע"י אופן אחר (מציאה וכיו"ב), הרי אין שום הוכחה כלל שנגזר עליו שיפסיד לעולם*. ומכיון שכן, הרי נמצא שישנם בידו מעותיו של הנגזל, ולכן אין תשובתו תשובה גמורה.
7. 7. *) ובכלל, כל זה רק כלפי שמיא גליא. כי [כו"כ אופנים בהמילוי - כולל גם ביטול חסרון אחר (שנגזר על הנגזל), וכן לאידך גיסא - גם כשימצא מציאה וכיו"ב, הרי] אפ"ל שהמציאה לא למלאות באה, כ"א בלאה"כ שייכת אלירה.
8. 8. וגם אפשר שמילוי החסרון יה" לאחרי מות הגזלן, וימולא ג"כ הריוח שהי" יכול להרויח במשך