8
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
באופן שקשור בחצוניותו רק ל"עמיתו" (ולא לקדוש-ברוך-הוא ח"ו), בכל זאת נאמר על כך "ומעלה מעל בה'"*. ואף כאשר האדם רק "החסיר" ("חטא - לשון חסרון") עשיית טובה לחבירו, וכדומה, הרי בפנימיות הוא כבר "מעל בה'", כדלעיל.
ויקרא א
"וכפר עליו... ונסלח לו
אך הרי "אין לך דבר העומד בפני התשובה"*,
ולפיכך מסתיימת פרשה זו בענין של "וכפר עליו... ונסלח לו"5. בלי להתחשב בכך שהוא היה במצב של "נפש כי תחטא", אשר, כאמור לעיל, יש בכך "מעל בה'", ואף כאשר היה אצלו בגלוי מצב של "ומעלה מעל בה", הרי בו ברגע שהוא חוזר בתשובה, הרי "וכפר... ונסלח לו",
וכך גם בכללות: מפני "ונפש כי תחטא" נגרם הענין של ("מפני חטאינו) - גלינו", וישראל עושים תשובה ומיד הן נגאלין<, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש ובעגלא דידן?.
(משיחת ש"פ ויקרא תש"ל)
הערות
- 3. כי כל המצות (גם אלו שנתלבשו בשכל, וגם אלו שבין אדם לחבירו) ענינם הוא רצון העליון. ועיין בקונט' "ענינה של תורת החסידות" (נדפס בסוף כרך א' ד"ספר הערכים - חב"ד") סעיף יד, שזהו הטעם על האיסור (זח"ג קיט, א. וראה קונט' הנ"ל הערה 73) לעכב פקדונו של חבירו בשביל החובות שהמפקיד חייב לו - כי מכיון שגם המצות שבין אדם לחבירו, ענינם הוא רצון העליון, הרי מטרת המצוה דהשבת הפקדון היא [לא רק בשביל טובת המפקיד, כ"א] מצות ההשבה גופא. עיי"ש בארוכה.
- 2. וע'פ המבואר שם ס"י (וראה זהר הנ"ל) השייכות של איסור זה לענין "מודה אני כו' שהחזרת בי נשמתי" - י"ל (בה"יינה של תורה" שבפרש"י) שזהו הטעם למ"ש רש"י "שתדע בו נשמה" [ולא "נפש" - כלשון הכתוב], כי בזה מרמז טעם איסור העכבת הפקדון גם כשהמפקיד חייב לו כו' (שי"ל, שגם זה נכלל ב"וכחש גו' בפקדון"). ולהעיר מכלי יקר כאן.
- 4. רמב"ם הל' תשובה ספ"ג. אגה"ת רפ"ד. ובירוש' פאה פ"א סה"א: בפני בע"ת.
- 5. ה, כו.
- 6. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה. ובאגה"ת פי"א: תיכף ומיד (ראה לקמן ע' 19 הערה 39).
- 7. ההוספה ד"בעגלא דידן" על "בקרוב ממש" - ראה לקו"ש ח"ט ע' 23 הערה 61.
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 4 לקו"ש ח"ז ע' 8
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.