4

מפני חביבותם: "להודיע חיבתם" - לגלות את חשיבותם וחיבתם.

ד "מונה אותם כל שעה'

לפי זה אפשר גם לבאר את דברי רש"י* "מונה אותם כל שעה". שהרי, לכאורה, אין מובן כלל: אמנם, מזמן יציאת מצרים ועד אז, עד "באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים", תקופה שמעט למעלה משנה, נמנו בני ישראל שלוש פעמים. אך מאז חלפה תקופה ארוכה ביותר, שלושים ושמונה שנים, עד לספירתם שוב - בשנת הארבעים. והדבר נדיר ביותר בשנים הרבות שלאחר מכן עד היום, שבהן נמנו ישראל פעם אחת בלבד, כנאמר במדרש*', שבמשך כל התקופות, עד עתה, נמנו ישראל רק תשע פעמים, וה"מנין" העשירי יהיה בביאת המשיח - ואם כך, כיצד מתאים לומר "מונה אותם כל שעה"?

בפשטות אפשר לומר, שבמלים "כל שעה" אין רש"י מתכוון שהם נמנים לעתים קרובות, אלא כאשר חל אצל ישראל שינוי משמעותי (למעליותא??, הגורם לשינוי למעליותא ב"חיבתן"). בכל זאת, אין הדבר ברור כל כך מהביטוי "כל שעה".

אך לפי האמור לעיל, שהמנין הוא כדי לגלות את נקודת היהדות, יש לומר, שבביטוי "כל שעה" מתכוון

במדבר א

רש"י לרמוז, שגילוי נקודת היהדות, המתרחש על ידי המנין ונרמז בו, הוא באופן שהוא מורגש ומשפיע'? "כל שעה":

כאשר כופים יהודי לעבוד עבודה זרה ר"ל (וכך לגבי כל עבירה, אשר היצר הרע "כופה" על היהודי לעבור?), הוא עלול לחשוב, לכאורה: כיון ש"אין לך דבר שעומד בפני התשובה", והרי על ידי תשובה מאהבה "נעקר עוונו מתחילתו"*? - מה "נורא" כל כך אם יתנתק באופן זמני (ח"ו) מהקדוש-ברוך-הוא? - הרי תמיד? באפשרותו לשוב בתשובה ולתקן עצמו, ויותר מכך" - לעקור לחלוטין את העבר!

אך רואים שלא כך הוא, אלא היהודי בטבעו מוכן למסירת נפש כדי לא להתנתק מהקדוש-ברוך-הוא אפילו לרגע אחד, בלי לחשוב שהוא יכול לתקן זאת מאוחר יותר. וההסבר לכך הוא, מפני ש"אור ה'" המלובש בנפשו של היהודי הוא "למעלה מהזמן, ושליט ומושל עליו"<, ולכן אין לגביו הבדל