287

ומובן מזה עוד יותר -- גודל ההכרח והחובה (והזכות) להפיץ את המעינות חוצה, כי מלבד הנקודה העיקרית שבזה, שכן היא פקודת המלך. ממה"מ הקב"ה, לגלות את תורת החסידות בכדי לרפאות ולהציל נפש בנו יחידו, נוסף לזה -- מאחר שכבר שחקו את האבן טובה, הנה באם לא יתנו את הסמי מרפא להבן, הרי שחיקת האב"ט וכו' היא ללא תועלת ח"ו.

ונקודה נוספת בזה: עפ"י פסק הדין שהודיע הבעש"ט אשר ביאת המשיח תלוי' ותהי' לכשיפוצו מעינותיו חוצה, הרי מובן שמכיון שמיום ליום צריכה להיות יותר גם הפצת המעינות, שעי"ז דוקא ייתי מלכא משיחא.

ומה שחוששים: דורותינו אלה מצד מצבם וכו' אין ראויים לתורת החסידות -- הרי זהו היפך מענה מלכא משיחא*' להבעש"ט והיפך דברי רבותינו נשיאי תורת החסידות, אשר בודאי ובודאי ידעו וראו מה שיה" במשך הדורות עד לדורו של מלך המשיח, ואמרו וכתבו והדפיסו אשר לכשיפוצו מעינותיך חוצה דוקא -- ייתי מלכא משיחא, בקרוב ממש.

בימי ממשלת רוסי' הצארית, הי', כמה שנים., ראש הממשלה סטוליפין, שהצטיין בשנאתו ליהודים ובגזרותיו הקשות שהטיל עליהם. פעם, נודע לכ"יק אדמו"ר (מוהר"ר שלום דובער) נ"ע ע'ד אחת הגזירות שהי' בדעתו של סטוליפין לגזור, ומסר על יד בנו כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא להשתדל בביטולה. למטרה זו נסע מיד לפעטערבורג עיר הבירה לטכס עצה ופעולה עם עסקני הכלל דשם. כשכל האמצעים לא הועילו, הוחלט להשתדל ע"י אמצעות השר פאביעדאנאסצעוו שסטוליפין העריצו מאד והי' מושפע ממנו במדה מרובה. השר פ. אם כי גם הוא הי' שונא ישראל, בכל זהי להיותו אדוק באמונתם החשיב את בעלי דת ולהבדיל גם רבנים.

אחרי השתדלות, הסכים השר פ. לקבוע ראיון. היות שהראיון הוקבע עַל ליל ש"ק, והשר גר בפרור פטרבורג רחוק מהעיר כמה פרסאות. הוכרח כ"ק מו"ח אדמו"ר לנסוע מפטרבורג להפרור עוד בערב שבת. ולשהות שם כל שעות יום הש"ק.

עיר הבירה פטרבורג וסביבותי' היו בימים ההם מחוץ לתחום מושב היהודים. ואם כי בעיר עצמה גרו כמה מאחב"י בתור סוחרים בעלי דרגא גבוהה, רופאים וכדומה, ועל ידם הי' אפשר, לפעמים, גם ליהודים אחרים להיות בעיר ע"י ,עצות" מיוחדות. אמנם בפרור העיר לא גר אף אחד מהם.