873

בתרגום, רמוזה הגאולה העתידה בגילוי יותר. תירגום התורה מלשון הקודש לשפת-גלות, לתרגום, בא משום שבזמן הגלות לא הבינו הכל את לשון הקודש. ונמצא, שעל ידי התרגום המשיכו תורה ולשון קודש גם בלשון חול, שגם החול יהיה קודש*. וזוהי ההכנה לגאולה העתידה.

בגאולת מצרים נותר הרע בתקפו, הרי לכן נאלצו בני ישראל לברוח מהרע"' "כי ברח העם". לא כן בגאולה העתידה, שעל אותו הזמן נאמר: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", שהרע והטומאה יעלמו אז לגמרי. ולכן בגאולה העתידה לא יהיה צורך לברוח - "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון":, כי אם "וראו כל בשר יחדיו":י, שגם הבשר הגשמי כאן למטה יראה אלקות במוחש.

לכן נרמזים שמותיהם של הרשב"י, האריז"ל והבעל שם טוב דוקא בתרגום, כי תורתם היא באופן של "יפוצו מעינותיך חוצה" (לא לברוח

יו''"ד שבט שיחות -

מהחוץ, אלא אדרבה, להפיץ שם את המעיינות של פנימיות התורה), כשם שהתרגום מביא לשון קודש ותורה לתוך החול והחוצה, שעל ידי זה תהיה הגאולה העתידה.

ג. יהודי כתב לי, שבתיבת "בריש" מרומז גם הרבי בעל ההילולא: ר' - רבי, " - יוסף יצחק, ב' - בן, ש'- שלום (דובער) וכן שטערנא שרה (אם הרבי).

אף שבדרך כלל אין להמציא ר"ת ורמזים, אבל בנוגע לענינים שמצד עצמם הם ברורים ונכונים, יש מקום למצוא להם גם רמז. - כל הנהגה ודרך בעולם, מה טוב למצוא דוגמתם (על כל פנים דוגמא רחוקה) בעניני תורה. ובעניננו יש לומר שהוא על דרך דברי הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות, על אתרוג, הדס וכו', שהגמרא דורשת אותם מהפסוק, שאין פירוש הדבר, שללא הדרשות לא היינו יודעים מהי כוונת "פרי עץ הדר וכו'", אלא שבני ישראל בכל הדורות ידעו בקבלה ממשה רבינו דור אחר דור מה הם הד' מינים, אלא כיון שהכול הרי מרומז בתורה, חפשו חכמים ומצאו רמז על כך גם מפסוקי התורה.

ד. כאמור לעיל, גילוי החסידות לכל, ללא הגבלה, החל מהבעל שם