196

שיחה א

א. הכשר שונה משאר כלי המשכן בפרשתנו' מופיע הציווי על עשיית הכיור. בכך נבדל הכיור מכל שאר כלי המשכן, שאודותם מדובר בשתי הפרשות הקודמות:, למרות שגם הכיור הוא "עיקר בבנין הבית":, = ולגבי משיחה בשמן המשחה הוא מוזכר בהמשך הפרשה ביחד עם הכלים האחרים, ועל כולם יחדיו אומרת התורה "והיו קודש קדשים"י. מדוע, אפוא, מופיע הציווי על עשיית הכיור בנפרד מכל שאר הכלים?

אומרים המפרשים", שזאת מפני שהכיור אינו עומד בפני עצמו, אלא מהווה הכנה ל"בבואם אל אהל מועד" ו"בגשתם אל המזבח".

הבדל זה בין הכיור לבין כל שאר כלי המשכן אינו מתבטא רק במקום שבו מופיע הציווי על עשיית הכיור בתורה, "ועשית כיור", אלא גם במקום שבו עמד הכיור במשכן:

מקומם של כל כלי המשכן היה

באהל מועד. גם מזבח הנחושת, אשר היה בחצר, עמד בכל זאת "פתח משכן אהל מועד"5. ואילו הכיור לא עמד בפתח המשכן, אלא בצד, עד אשר "אין כיור לפני אהל מועד"', ומשום כך ניתן היה לגשת אליו לצורך רחיצת ידים ורגלים, למרות ש"בין האולם למזבח" אסור היה, לפי מספר דעות*, להיכנס לפני קידוש ידים ורגלים?.

ב. הכיור - הכנה לעבודה ומעלה מיוחדת

ענין זה, שהכיור מהווה הכנה לעבודת המשכן בכללותה, מתבטא גם בגודלו של הכיור:

מן הפסוק "ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו""', שבו מוזכרים ארבעה אנשים: "משה ואהרן תרין (=שנים) ובניו תרין"'', לומדת הגמרא?': "כל כיור