110
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
מחלקים את ארבע הדרגות - דומם, צומח, חי ומדבר, לשתי ההבחנות הכלליות של "גוף" ו"נפש", נחשב הצומח בסוג של "גוף" ביחד עם ה"דומם", ולא בסוג של "נפש" שאליו משתייכים החי והמדבר". כפי שמבטא השם עצמו, ש"צומח" איננו "חי", עד כדי כך שעד לאחר המבול היה חובה לאכול מן הצומח, ואסור לאכול מן החי<?.
ההסבר לכך הוא: בסוג של "חי" הרי (א) החיות היא נפשית, אשר משום כך יש לבעל חיים כוח רצון5, שבו מתבטאת ה"נפש""*, וכן (ב) אף בגופו של החי מתבטא ממילא': רצון הנפש, אשר מאוחד? עמו*, עד שהוא
יתרו א
במהותו (איננו חומריות, אלא) נפש*.
לעומת זאת, ב"צומח", לא זו בלבד שחיותו אינה משפיעה וגורמת לשינוי במהות הגוף, אלא החיות אצלו היא חיות גופנית - כי כל מהותה היא, שהיא מצמיחה ומגדילה את הגוף.
ד. חיותו של הצומח - במקום מוגדר
ההבדל בין הצומח לבין החי, שהוזכר לעיל, מתבטא, בין היתר, גם בכך, שחיותו וצמיחתו של הצומח תלויה בהיותו שתול במקום מסויים, וכאשר עוקרים אותו ממקומו הוא "מאבד" את היותו "צומח", ואילו חיותו של החי אינה מוגבלת בהגבלה זו* של גדילה במקום מסויים.
הסיבה לכך היא: דבר "גשמי" מוגבל
הערות
- 7. ראה תניא שם (נא, א). וראה גם הערות כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע לתניא ספ"ו ("קיצורים והערות" ע' קטו): "ולא אמר ונפש הדומם וצומח כ"א במדבר וחי אמר נפש".
- 8. סנה' נט, ב. (הובא בפרש"י נח ט, ג). וראה גם סנה' נז, רע"א. וגם אח"כ - איסור אבר ובשר מן החי, משא"כ צומח שאוכלו גם מן המחובר.
- 9. ראה רמב"ם הל' יסוה"ת ספ"ג ובפי' שם.
- 0. כמ"ש (ירמ" טו, א) אין נפשי אל העם הזה ופרש"י רצוני* וראה הערות הנ"ל שם: בדומם וצומח שאין בהם רצון והרגש .. לא יקרא נפש. עיי"ש.
- 1. "בלי שום ציווי ואמירה להן" (תניא רפב"ג).
- 2. ראה תו"א יג, סע"ג. ובכ"מ.
- 3. שזהו ההפרש בין ביטול הגוף להנפש וביטול מרכבה להרוכב, שהמרכבה, להיותה דבר
- 8. *) ראי" זו הובאה בתו"א לו, ב. קיצורים שם. ובכ"מ בדא"ח. הדיוק בראי" זו דוקא - ראה הערה בסה"מ תש"ט ע' 227.
- 9. בפ"ע מהרוכב (ורק שבטילה אליו) צריך הרוכב להנהיגה, משא"כ אברי הגוף להיותם מיוחדים עם הנפש - נשמעים הם ממילא לרצון הנפש (ד"ה כל מחלוקת אעת"ר).
- 4. כידוע (ד"ה כי עמך ש"ת פ"ב. ובכ"מ) שנפש וגוף בערכם זל"ז הם מהות ומציאות. ולהעיר מזה שהחי נושא את עצמו* ואינו מרגיש את עצמו (וראה ד"ה יחיינו מיומים תש"א פ"ב).
- 5. משא"כ ההגבלה דאדני השדה (כלאים פ"ח, ה"ה). וראה ע"ח שמ"ב בתחלתו שהוא ממוצע "בין הצומח והחי".
- 12. *) שבת צד, א. וגם לדעת רבט שם [וכ"ה ההלכה - שו"ע אדה"ז סש"ח ס"פ] שהמוציא בהמה חי" ועוף ח"יב - הוא לפי דמשרבטי נפשייהו, היינו שמכבידדיץן עצמן להשמיט מיד הנושאן (פרש"י שם), אבל איץ זה נוגע להנפש שלהם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.
- אגרות קודש ב'תתעו שבת צד, ב
- תורת מנחם בס"ד. ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשח"י שבת צד, א
- תורת מנחם בס"ד. ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"א שבת צד, א
- תורת שמואל רסז שבת צד, א
- שולחן ערוך ב שבת צד, ב
- שארית יהודה סימן ה שבת צד, א
- שיעורי הלכה למעשה מלאכות שבת שבת צד, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ב שבת צד, א