58

02" לקוטי

ב. = "מעיד" ו"מתרה"

כדי להבין זאת, יש לבאר תחילה את דברי רש"י בפירושו בפרשה הקודמת"' "שהיתה המכה משמשת רביע חודש, ושלשה חלקים היה מעיד ומתרה בהם". מכך שרש"י מציין שני ביטויים - "מעיד" ו"מתרה"\' - מובן, שבביטוי "מעיד" אי הכוונה כאן להתראה, בדומה ל"העד. העיד":', אשר רש"י מפרש "לשון התראה", אלא הכוונה היא לאמירת עדות כפשוטה.

אמנם, בדרך כלל אמירת עדות היא על מאורע שכבר התרחש9, ואילו

0) וארא ז, כה.

1) ובפרט שבמדרש (שמו"ר פ"ט, יב. תנחומא וארא יג, ת"ב שם יד) נאמר רק "מתרה" ורש"י משנה ומוסיף "מעיד" (ובמדרש שכל טוב הוא כברש"י).

2) מקץ מג, ג.

3) ובזה יובן, מה שהוזקק רש"י לפרש במשפטים (כא, כט): "והועד בבעליו - לשון התראה בעדים (ואינו מסתפק בזה, ומוסיף:) כמו העד העיד בנו האיש" - אף שבפרשת יתרו (יט, כא) - שהיא לפני' - מפרש בפשטות, בלי שום ראי" (כי סומך על פירושו בפ' מקץ שם. וראה לקמן) "העד בעם - התרה בהם כו'"

[והרי לכאורה, אדרבה: עיקר חידושו של רש"י בפ' מקץ (שם) הוא שגם התראה שאינה בפני עדים נקראת העדאה (דלהיות "שסתם התראה מתרה בו בפני עדים", לכן כל התראה (גם כשאינה בפני עדים) נקראת העדאה).

(שלכן הוזקק להוכיח מ"כי העד* העדותי

בא א

"שלשה חלקים" שבהם העיד (והתרה) משה היו בתחילה, לפני המכה"', אך אמירת עדות אינה מוגבלת וקשורה בעבר או בעתיד: אם בטוחים בודאות בענין מסויים, אף כאשר הוא עדיין

באבותיכם" שבירמי' (יא, ז) ואינו מוכיח מ"העד תעיד" שבש"א (ח, ט) שקדמו - כי ההתראה שבשמואל - כמה עדים היו שם (כל אלה שלא היו מ"השואלים מאתו מלך"), משא"כ בדירמ" - הרי בכל ישראל העד. וכן בדיתרו**).

ומכיון שההתראה שבפ' משפטים (משא"כ דפ' יתרו) היא בעדים, א"צ כ"כ להוכחה ששייך לומר עלי' "והועד"]

- כי מכיון שלשון העדאה ברוב המקומות הוא על העבר כבפנים, הי' מסתבר לכאורה (אלולי פירש"י) שהכוונה ב"והועד בבעליו" היא שהעידו בבעליו ששורו נגח מתמול שלשום, ולכן הוזקק רש"י לחדש שהוא "לשון התראה" ולהוסיף "כמו העד העיד בנו האיש". (משא"כ בפ' יתרו שם, שמפורש בכתוב "פן יהרסו גו'". ובפרט שכבר הביא "רד העד בעם" בפ' מקץ שם).