39

משה מדבר לפרעה מלך מצרים בסגנון של התראה וכו' במשך כל זמן הנ"ל, ה"ז צער ויסורין לפרעה.

ועפ"ז מובן שההתראה היא המשך למכה שלפני', ובפרט שהמכוון בההתראות — "לרדותו. . ביסורין" — נעשה בתוקף יותר כאשר ההתראות באות בסמיכות למכות (בפועל³⁹): כאשר אך זה עתה שב היאור לקדמותו — ומיד בא משה אל פרעה בהתראה על המכה הבאה — הרי זה ממשיך ומגדיל את השימוש וההכאה של המכה הקודמת.

וי"ל אשר גם מטעם זה, באה ההתראה על המכה הראשונה (דם) בהמשך (ותיכף) למופת המטה — דלאחר המופת לפני פרעה שמטה אהרן נעשה לתנין גו' ויבלע גו' את מטותם⁴⁰ צוה ה' למשה: "לך⁴¹ אל פרעה גו' והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך, ואמרת אליו גו'" (ההתראה על מכת דם) — כי עי"ז פעלה ההתראה על פרעה ביתר שאת.

ו. עפ"ז מתורץ עוד דיוק בלשון רש"י: במדרשים¹⁵ הלשון "הי' מתרה" ורש"י מוסיף "הי' מעיד ומתרה" (ועוד — מקדים מעיד לפני ומתרה):

החילוק בין מעיד ומתרה הוא⁴²: העדאה (לשון עדות⁴³) ענינה — להודיע ולגלות דבר שאירע בעבר או שיקרה בודאי בעתיד; ואילו התראה פירושה, להזהיר שביאת הדבר תלוי' בהנהגתו של המותרה — דאם יעשה תשובה (או לא יחטא) לא יבוא, ואם לאו יבוא.

וכן בדברי משה אל פרעה היו שני הסוגים: ההעדאות הן הודעות שיענש (בודאי) על בלתי שלחו את עם ישראל, וההתראות על העתיד — "אם מאן אתה לשלח גו'"⁴⁴ (לאחרי התראה זו) תבוא עליו מכה פלונית.

וע"פ המבואר לעיל במטרת ההתראות מובן הטעם שרש"י מקדים "מעיד" ל"מתרה"⁴⁵ — כי ההתראות היו ענין של "העדאה", דהגם שנאמרו בלשון התראה — "ואם מאן אתה גו'" — מ"מ, מכיון ש"לא ישמע אליכם פרעה", הרי הן (גם) העדאה, ומשה (שהוא המדבר לפרעה) ידע שבודאי תבוא המכה.

ז. ש"פ וארא חלה (ברוב השנים⁴⁶) בשבת מברכים חודש שבט או (כבשנה זו⁴⁷) שבת ר"ח שבט — שבעשירי לחודש זה הוא יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר.