35
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
8 לקוטי
התכוונו ההורים לבטא"' בו את מהות ילדם!!, ועל-אחת "כמהדוכמה במקרה זה: לפי הידוע על גדלות הוריו של כ"ק אדמו"ר הזקן?', יש לומר, שאמנם, הם נתנו לו את שמו על שם
על מהות האדם, אלא גם גורם למהותו (וראה גם יומא לח, ב: "חזי מאי סליק בי'"*), ועד שגרם גם ביוצאי חלציו (כדמוכח בברכות שם).
0) שלכן "ר' מאיר הוה דייק בשמא" (יומא פג, ב) - אף שהורי הילד לא כוונו לענין זה*.
והא דמסיים שם ר"מ "אימר דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי", הוא משום שאין בעל השם מוכרח במעשיו, כי הבחירה בידו היא, אלא שטבעו נוטה לזה (עדמ"ש ברמב"ם ריש הלי דיעות. ועייג"כ הל' תשובה פ"ה ה"ד. ומש"כ שם בלח"מ - מפורש הוא ברפ"ח משמונה פרקים להרמב"ם).
וי"ל שזוהי כוונת המדרש (ב"ר פע"א, ג): יש ששמותיהן כעורים ומעשיהם נאים כו/ להשמיענו שאין השם מכריח באופן - בלי הרמב"ם (בהל' תשובה) - שא"א לזוז ממנו.
1) כי השם שקורין לאדם אביו ואמו "אינו באקראי ובהזדמן כ"א הקב"ה משים בפיו השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא כו' והשם הזה נרשם למעלה בכסה"כ כנודע ולכן ארז"ל שמא גרים" (ש' הגלגולים הקדמה כג. ש' מרז"ל בסופו. עמה"מ ש"א ספ"ד. וראה ג"כ חפץ ה' לברכות יג, א. ס' חסידים סרמ"ד).
2) כמסופר בארוכה בספר הזכרונות לכ"ק מו"ח אדמו"ר.
כ"ד מבת
סבו, אך בודאי היתה להם בכך כוונה מיוחדת: הם "ראו" ששם זה מבטא את מעלת מהותו של בנם3'),
והן שמו שבו הוא מכונה על ידי כלל ישראל - "בעל התניא והשולחן ערוך"*י. ואמנם, זהו כינוי בלבד על
ועפ"ז יובן מה ש"ר' יהודה ור' יוסי לא הוו דייקו בשמא" (יומא פג, ב) - אף ש"בכמה דוכתין נתנו חכמים טעם לשמות כפי הענין" (חדא"ג מהרש"א ביומא שם) - כי כאן הוא בהעלם. ושאני ר' מאיר (מלשון אור*) שהי' רואה ענינם של נושאי השם גם בהשמות שבבח" העלם.
בחוברת י"ט כסלו ע' 9 - "בעל השו"ע" ו"בעל התניא" הם שני תוארים. וראה לקמן ס"ח והערה 38, שגם בשו"ע עצמו וכן בתניא עצמו מתבטא הענין ד"שני אור".
עוד חילוק: בחוברת הנ"ל שם (וכ"ה גם ב"שער" והקדמה לחוברת. ושם - בתואר אחד) מקדים שו"ע לתניא, ואילו במכתב הנ"ל וברוב המקומות מקדים התניא לשו"ע. ולהעיר שחיבור
הערות
- 1. *) היינו דשמו - שנקרא על שמו של רשע - גרים למיתתו. דאין לומר שהוא בתור עתש, דא"כ העונש גדול יותר מדי. ועוד, שהעונש הי" צ"ל בא על נותן השם ולא על נושא השם.
- 2. *) לכאורה אפשר להוכיח זה גם מקראי: "הכר קרא שמו יעקב ויעקבני גר" (תולדות כז, לו); "כ כשמר כן הרא נבל שמד תנבלה גר'" (ש"א כה, כת) - אבל י"ל, שאין להביא ראי" משמות שבתורה (וראה לקמן הערה 15
- 3. וי"ל, שכאשר נותן השם נתכוון לזה [וכן בשמות המובאים בתורה שענינה הוא כמ"ש (משלי ו, כג) "תורה אור"], ענינו של נושא השם הוא בגילוי בהשם, משא"כ בהשאר (ראה לעיל הערה 1) הוא בהעלם.
- 4. כ"ה במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר מיו"ד כסלו תש"ט (נדפס בקונט' לי"ט כסלו בסה"מ תש"ט). ובב"מ.
- 5. *) ראה עירובין יג, ב. וראה גם דרמ"צ חח סע"א.
- 6. ולהעיר, שר' יהודה ור' יוסי מורים על בח" העלם - כי ר' יהודה הוא מלשון הודאה [המשך וככה תרל"ז פ"פ (אלא שבבחי הודאה גופא, ענינו הוא ההודאה והביטול דיחו"ע, כדמוכח בההמשך שם. וראה תו"א מה, ד) ור' יוסי הוא בגימט' אלקים [זח"ג רכג, א. המשך שם. ובלקוטי לוי"צ (לאאמו"ר) לזח"א (ע' עח): "שר' יוסי שייך לשם אלקים בכל בחינותיו"], בגימט' הטבע.
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 239 לקו"ש ח"ו ע' 35
- תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ו ע' 35
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.