239
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ב
ויגש ג
א. "ויכלכל *וסף... את אף!ו..."
בין הענינים המסופרים בתורה אודות יוסף ואחיו - אשר הסיבה לכך שהתורה מספרת "כל הני מילי" (=את כל הדברים הללו) היא משום ש"לית לך מלה באורייתא דלאו אית בה רזין עילאין וקדישין וארחין דבני נשא לאתתקפא בהו"י (=אין לך מלה בתורה שאין בה סודות נעלים וקדושים ודרכים שבני אדם צריכים להחזיק בהן) - מסופר גם על כך שיוסף כלכל את אחיו ובני ביתם - "יכלכל יוסף... את אחיו... לחם לפי הטף". ענין זה כה חשוב, עד שיהודים בכללותם נקראים לנצח בשם "יוסף", כפי שמפרשים על הפסוק' "נוהג כצאן יוסף".
יש להבין: כאשר התורה קוראת למישהו בשם מסויים, הרי זה משום ששם זה מבטא את מהותו של הנקרא בשם מסויים זהי. כלומר, שם זה מבטא את מהותו האמיתית של בעל השם, ולא רק מאורעות שאירעו לו.
ואין מובן: מדוע נקראים בני
ישראל, ולדורות, בשם "יוסף" מפני שיוסף כלכלם במצרים בשנות הרעב, כאשר אירוע זה הוא צדדי, לכאורה, ואינו קשור למהותם. ובמיוחד כאשר מאורע זה התרחש שנים רבות לפני כן ובמשך תקופה קצרה ביותר?
אף אם נסביר, שהענין של "ויכלכל... ", שיוסף פרנס את השבטים בשנות הרעב, קשור בכל זאת למהותם
האמיתית של בני ישראל ובכל התקופות", עדיין אין מובן: קריאת דבר בשם ממסוים,
הערות
- 1. שיחות 29
- 1. זח"א רא, א.
- 2. פרשתנו מז, יב.
- 3. תהלים פ, ב. רש"י ומצו"ד שם.
- 4. ראה יומא פג, ב: ר' מאיר הוה דייק בשמא. וראה שעהיוה"א פ"א. (וראה בארוכה "תשובות וביאורים" סי' א*. לקו"ש ח"ו ע' 35 ואילך ובהערות שם).
- 6. *) ס' אגרות קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"א ס"ע רפח ואילך. המו"ל.
- 5. ובדוגמת "אחות נביות"* שנקראת על שמו לפי שהוא השיאה (רש"י וישלח לו, ג) - כי מכיון שנשואין הוא ענין עיקרי, לכן נקראת על שמו גם לאחרי הנשואין.
- 8. אבל אי"ז דומה לנדו"ד. כי
- 9. [נוסף למה שאינה נקראת "ביות" כ"א "אחות נביות" - כי הנשואין (עם היותם דבר עיקרי, הרי) רק בא ע"י נביות ואינו ענין לנביות עצמו (וראה לקמן בפנים, שמטעם זה קשה זה שישראל נקראים יוסף)]
- 10. "אחות נביות" מתאר את זו שנקראת בשמת - שהיתה אחותו של נביות. משא"כ השם יוסף.
- 11. *) מה שהכתוב קורא את שמעון ולוי "אחי דינה - לפי שמסרו עצמן עלי'" (רש"י וישלח לד, כה) - אינו שייך לעניננו, כי הכתוב שם מדבר בנוגע ל"ויקחו גר" איש חרבו גו" ויקחו את דינה", משא"כ מה שישראל נקראים על שם יוסף הוא גם לאחרי זמן - כשאינו מפרנסם. ועד"ז הוא ב"אחות נביות".
- 12. ואף שגם ב"אחות נביות" מדבר בנוגע ל"עשו לקח גו'" - הרי הסיפור ד"ויקח את מחלת" הוא רק בפם' תולדות, ובפ' וישלח נשנה דרך אגב בנוגע ל"תולדות עשו" (ראה בארוכה לעיל ע' 164. וע' 68).
- 13. ולהעיר מפרש"י בשלח טו. כ. ואכ"מ.
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז, ה'תשי"ט לקו"ש ח"ה ע' 239
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.