198
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
1-0 לקוטי אמנם, לאחר ש"ופרעה חולם..." והוא סיפר את החלום לכל חרטומי מצרים וחכמיה "ואין פותר אותם לפרעה", הרי זה הביא לידי "ידבר = שר המשקים..."''. אך הענין כשלעצמו לא גרם לשום תוצאות בהמשך.
מכך היו סוברים, לכאורה, שמשמעות המלה "מקץ" בפסוקנו אינה "מסוף", [אלא "מתחילה", כדלהלן בסעיף ג]. ולפיכך צריך רש"י להסביר, ואף להביא לכך הוכחות, שגם בפסוקנו משמעות המלה "מקץ" היא "מסוף".
לפי זה מובן מדוע מצטט רש"י את המלים "ויהי מקץ" - למרות שהוא מפרש רק את המלה "מקץ" - כי מה שמחייב להסביר את המלה "מקץ" שבפסוקנו, ולא את המלה "מקץ" עצמה, הם דוקא הקשיים המתעוררים על "ויהי מקץ": שהמאורע "ופרעה
חולם..." שהתרחש אז - "ויהי" - הוא לכאורה איננו ה"קץ" של הענין שעליו מסופר לפני כן.
ג "מק" - גם 'התחלה''
אבן-עזרא, אשר אף הוא מסביר את פשוטו של מקרא, אומר*', שהמלה "קץ" יכולה להתפרש אף במשמעות של "תחילה", ולא רק "סוף".
לפי זה אפשר היה להבין, שהמשמעות של מלה זו בפסוק "מקץ שנתיים ימים" איננה "סוף", אלא התחלה של "שנתיים ימים"*. והסבר הפסוק הוא: בתחילת שנתיים אלו התרחש חלום פרעה, לאחר מכן קרא פרעה ליוסף וכו', ולאחר שנתיים אלו התחילו שבע שנות השובע ושבע שנות הרעב.
אמנם, פירוש זה דחוק ביותר, כמובן, במיוחד כאשר מן הפסוק "וממהר האלקים לעשותו"*' מובן, ששבע שנות השובע התחילו במהירות - מיד לאחר חלום פרעה, אך עדיין הוא מתקבל יותר מאשר להסביר שכוונת המלה "מקץ" היא "מסוף", כאשר הענין של "ופרעה
חולם..." איננו "קץ" ותוצאה של המסופר. לפני כן. אשר לפיכך צריך רש"י להביא הוכחה לפירושו,
הערות
- 1. הוזקק רש"י לחדש שאעפ"כ גם "מקץ" שבפסוק זה פירושו "מסוף" (ולא "מתחלה"),
- 2. גם לאחרי שרש"י מחדש כן, שמזה מובן שהוזקק יוסף להיות אסור ב' שנים* - מכיון שכל המקור לזמן הגזירה הוא בפסוק זה עצמו ולא נזכר בפסוקים הקודמים, הרי]
- 3. א"א לפרש ש"מקץ" כאן הוא סיום וגמר של איזה ענין וקאי אגמר זמן הגזירה - מכיון שבכתוב לא נזכרה כלל גזירה זו (משא"כ בפ' בא שם). ולכן מפרש רש"י ש"מקץ" כאן פירושו "מסוף" - ואינו סיום ותוצאה מהקודם לו (ראה לקמן הערה 19).
- 3. פרשתנו מא, חדט. וגם אז אמר "נער עברי עבד" (שם, יב וראה פרש"י שם).
- 5. *) ומה שרש"י כותב "שתי שנים" בפסוק שלפנ"ז - הרי מובן שפירושו שם מיוסד על מה שמפרש תומ"י בפסוק שלאחריו מקץ-מסוף. וראה לבוש כאן: רש"י ז"ל כיון כאן להשלים פירושו כאן בפרשת וישב בסופה.
- 4. שלח יג, כה. ראה טו, א. וילך לא, 2 תהלים קיט, צו. וראה גם מהרש"א נדה נח, ב.
- 5. וכמו "מקץ ארבעים יום" דפ' שלח שם ש"יתכן להיות ראש הארבעים" (ראב"ע שלח שם).
- 8. וי"ל, שלפי זה, פירוש "וישובו" הוא שהתחילו לשוב מא"י בתחלת ארבעים יום. וכוונתו בזה לתרץ קושיית רש"י שם. ואכ"מ.
- 6. פרשתנו מא, לב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.