150
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
וישלח
א. "ויקחו שני בני יעקב..." - המקור לענין בר-מצוה
על הפסוק' "ויקחו שני בני. יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו..." - שבו נקראים שמעון ולוי בתואר "איש" כיון שהיו אז בני שלש עשרה שנה? - לומדים3 שבגיל שלש עשרה נעשים ל"איש" ומתחייבים בכל המצוות.
בתורה הכל מדוייק לחלוטין. ויש להבין: כיצד ייתכן שענין כה מהותי ביהדות - הזמן שבו נכנס היצר הטוב ליהודיי, שהוא גמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם', שאז מתחילה לחול עליו חובת קיום כל המצוות* - יילמד מהפסוק "ויקחו שני בני יעקב... איש חרבו", המספר, לכאורה, על התנהגות בלתי-רצויה?
אמנם, גם בפשטות מובן, שבמעשה זה, אשר "יהרגו כל זכר" לא עברו שמעון ולוי על שום איסור ח"ו, שהרי
אנשי שכם היו חייבים מיתה*, על אשר' לא העמידו את שכם למשפט על דבריוי, או על חטאם שלהם אשר חטאו אף לפני מעשה דינה?,
אך בכל זאת אנו רואים שמעשה זה של שמעון ולוי לא מצא חן בעיני יעקב אבינו, עד כדי כך שהוא החשיב אותו כ"כלי חמס", ש"אומנות זו של רציחה", למרות שהיה לה בסיס לפי הדין, הגיעה אליהם מעשי?י.
התייחסות זו נרמזת גם בפסוק עצמו "ויקחו שני בני יעקב...", שהרי כבר ידוע ששמעון ולוי הם בני יעקב, ואין צורך לציין זאת, אלא בהדגשה זו הכוונה לציין, שלמרות שהם היו "בני יעקב", הם התנהגו "כשאר אנשים שאינם בניו, שלא נטלו עצה הימנו"'.
אם כך, יוצא, לכאורה, שפסוק זה מבטא ההיפך משבח, ולמרות זאת בחרה התורה דוקא בענין ובפסוק זה כדי ללמד
הערות
- 1. שיחות 11
- 1. פרשתנו לד, כה.
- 2. ב"ר פ"פ, יו"ד. ואולי זהו היסוד לפרש"י נזיר (כט, סע"ב): גמירי כו' בני יג' הוו. ובלק"ט ושכ"ט כאן - ע"פ החשבון (ובאופן שונה זמ"ז).
- 4. רש"י נזיר שם. מפרשי המשנה (ספ"ה דאבות) בן י"ג למצות. מחזור וויטרי שם. וראה מכ' ב' תמוז תש"כ (נדפס בלקו"ש ח"ה ע' 421).
- 4. קה"ר עה"פ ד, יג.
- 65. שו"ע אדה"ז מהד"ת סוס"ד.
- 6. שהרי המצות שמקיים מצד חינוך - (א) זהו מדרבנן, (ב) האב צריך לחנכו בהם אבל הקטן עצמו פטור (הל' ת"ת לאדה"ז בתחלתן. וראה ג"כ שם חאו"ח סשמ"ג. הדיעות בזה: בשד"ח כללים א, ס (ח"א קפה, ד ואילך - הוצאת קה"ת)).
- 6. ראה גם לקמן..... ח"ה ע' 190 ובהערה 41.
- 7. ברד"ק כאן פסוק כז: "כי רבים ראו כאשר לקחה שכם בחזקה ולא מיחו". וצריך ביאור: אי' מצינו חיוב מיתה בידי אדם בשביל העדר מחאה?
- 10. באוה"ח כאן: לפי שכל בני העיר רצו להעמיד בפרץ כנגדם לבל יהרגו מלכם, או לפי שהיו בעזר שכם לגזול את דינה. עיי"ש באריכות. אבל לפ"ז חסר ביאור מה שיעקב כעס עליהם כ"כ, ועד שאמר "כלי חמס מכרותיהם" (ראה לקמן הערה 6).
- 8. רמב"ם הל' מלכים ספ"ט.
- 9. רמב"ן בפירושו עה"ת (לד, יג). ר"ץ לסנה' נו, ב.
- 0. ויחי מט, ה. ב"ר פצ"ח, ה. פצ"ט, ז.
- 1. רש"י כאן (מב"ר פ"פ, יו"ד).
מצוטט ב־2 עמודים
- לקוטי שיחות 288 לקו"ש ח"ה ע' 150
- תורת מנחם בס"ד. שיחת* ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ה לקו"ש ח"ה ע' 150
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.